#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"אשה שאין לה וסת קבוע דינה שחוששת לעונה בינונית, באר ב' דינים שיש בעונה זו, ומה הדין אי לא בדקה.<br>אשה שיש לה וסת האם היא חוששת לעונה בינונית (הציור של הטור והמחבר הוא דוסתה יותר קצר מעונה בינונית וה""ה אי יותר ארוך)<div>מה זה עונה בינונית הפשטות בפוסקים , ואילו הש""ך אמר משהו אחר באר דברים אלו.</div>"	"צריכה לפרוש מבעלהף, וחיבת בדיקה, טמאה עד שתבדוק.<br>לא ומהא דהביאו ציור דהוסת הוא יותר קצר מעונה בינונית יש להוכיח דאפ' אי לא ראת בזמן וסתה היא לא חוששת (דלא כסברת הרמב""ן וכי לעולם לא תראה)<div>מלשון הטור והמחבר נראה דהוא שלוישם יום לראיתה, ואילו הש""ך אמר אותו יום בחודש הבא.</div>"	סימן קפט סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	איך אשה קובעת וסת הפלגה<br>מה הדין לאחר ההפלגה הראשונה (הוא ב' ראיות)<br>איך היא עוקרת וסת שקבעה בג' ראיות ואיך עוקרת וסת שנקבע בראיה אחת או בב' ראיות	"ע""י ארבע ראיות ובניהם ג' הפלגות שוות.<br>היא אסורה בתשמיש באותו יום&nbsp;<br>נקבע בג' ראיות ע""י ג' עקירות נקבע בראיה אחת או שנים נעקר בעקירה אחת"	סימן קפט סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"אשה שקבעה וסת לשעות ולא לימים פסק המחבר דאינה חוששת אלא שעתה בלבד, ונעקר בפעם אחת.<br>באר מה הציור של קבעיות וסת לשעות (ט""ז, וחוו""ד הוא אמר שהט""ז התכון לזה במה שאמר כיוצא בזה)המקור לדין זה הוא מהראב""ד ואמר מהיכן מוכח דין זה בגמ' באר מהיכן (רמז ההיא איתתא דכל אימת דהוה סלקא מטבילת מצוה הויא חזיא דמא ואתאי לקמיה דר' יוחנן, אמר לה שמא דימת עירך עלתה בך, לכי והבעלי לו על גבי הנהר)<br>הקשה הסדרי טהרה שא""א להביא משם ראיה באר מדוע (רמז, התם דימת עירה והוה כוסת הקפיצות שלא קפצה, ואפ' אי הוה כוסת הפיהוק מ""מ שיטת הראב""ד דאינה חוששת אלא משעה שתפהק, אבל וסת הקבוע בגופא בלא שום מקרים שאירע בגופה י""ל דאסורה כל היום)<br>באר מה ביאר הס""ט (רמז בספק וסת יש להחמיר ולא אמרינן ספק דרבנן לקולא, הכא ר' יוחנן אמר שמא דימת עירך, ומבואר דהסתפק אי הוא משום דימת עירה או משום הטבילה, ור' יוחנן התיר אותה רק קודם השעה שנכנסה לעיר אבל באותה שעה שנכנסה תיהיה אסורה אפ' שלא נכנסה)<br>בסעיף י""ז הביא הרמ""א מהגאות מימוני דאפ' דאשה לא קובעת וסת לקפיצות מ""מ היא חוששת לו כדין וסת שאינו קבוע והמחבר לא הזכיר זאת, מדוע הוא לא הזכיר זאת (פלתי, רמז, הוא סמך על מה שכתב הכא)<br>ומה המקור לדין ההגאות מימוני (רמז הסוגיא דדימת עירה דאל""כ למה ר' יוחנן אסר לה להבעל בעיר)<br>למה וסת שעות נעקר בפעם אחת, סברא (לפי הט""ז דהוא משום טבילה)"	"ט""ז- כגון דרגילה לראות אחר טבילתה בשעה מסוימת דאסרינן אותה רק אותה שעה, חוו""ד- כגון דראתה ג' פעמים בימים שאינם קבועים בשעה מסוימת ואסרינן אותה בוסת שאינו קבוע כמו התאריך האחרון שראתה ואסרינן אותה רק בשעה שרגילה לראות. (הוא מדבר רק על וסת שאינו קבוע ולא מזכיר עונה בינונית)<br>דהתם לא הגיע הקפיצה שגורמת לה לראות ולכן לא אסרו אותה, אבל הכא הגיע הדבר שגורם לה לראות ואלי בכזה אופן נאסור אותה יותר משעתה.<br>ביאר דהתם מבואר דהיה לר' יוחנן ספק מה גרם לאשה זו לראות אי הטבילה או דיתה עירה, ובוסתות אין דין של ספק דרבנן לקולא כמבואר בסעיף ז' וא""כ לא מובן איך ר' יוחנן התיר אותה, ומוכרח דהאשה היתה רגילה ליכנס לעיר בשעה מסוימת, ור' יוחנן לא התיר לה ליבעל אלא קודם השעה שבו נכנסת לעיר אבל אחר אותה שעה לא התיר אותה, ומוכרח דאשה שקבעה לראות תמיד בשה מסוימת לא אסרינן אותה אלא שעתה.<br>אמר הפלתי דאף המחבר סבר את הדין דחוששת לו כדין וסת שאינו קבוע אבל לא הזכיר זאת כיון דסמך על מה שכבת בסעיף ג' דהוא וסת של שעות אחר הקפיצה ובמואר דחוששת לוסת הקפיצות.<br>מהסוגיא דדימת עירך מבואר דחישינן לוסת הקפיצות דאל""כ לא מבון מ""ט אסר אותה ר' יוחנן.<br>כיון דהוי וסת שאינו קבוע."	סימן קפט סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הדין אי עבר העונה ולא בדקה בוסת קבוע (אפ' שבסימן קפ""ד הביא המחבר מחלוקת בזה הכא כתב בפשיטות) בוסת שאינו קבוע, בעונה בינונית באשה שאין לה וסת."	בוסת קבוע אסורה עד שתבדוק, בוסת שאינו קבוע מותרת, בעונה בינונית אמר הבמחבר דדינה כיש לה וסת קבוע.	סימן קפט סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"כמה ראיות צריך בשביל לקבוע וסת לדילוג בהפלגה, ומדוע, באר לרב ושמואל, ומה כתב המחבר והטור בסתמא בסעיף זה, ומה אמרו ע""ז הש""ך והט""ז.<br>דילוג של כמה זמן היא יכולה לדלג וזה יקבע בתור וסת."	"לרב ארבע כיון דע""י ארבע ראיות רואים שלוש הפלגות, לשמואל חמש כיון דההפלגה הראשונה לא היתה בדילוג. כתבו בסתמא כמו רב דמספיק ארבע ראיות, ואמרו ע""ז הש""ך והט""ז דזהו כהשיטה שפסקה כמו רב ואמר המחבר שצריך להחמיר אותה.<div>בכל ענין שתהא משוה ראייתה קבעה לה וסת.</div>"	סימן קפט סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"האם אשה יכולה לקבוע וסת לימי השבוע (טור ומחבר) מה המקור לזה (רמז הביא הב""י קפצה וראתה ג""פ וכו') מה הציור שקובעת בו וסת (ש""ך) מה הנפק""מ בוסת זו הרי היא כבר משום וסת הפלגה (תורת השלמים)<br>האם אשה יכולה לקבוע וסת לימי החודש אפ' באופן שחודש אחד מלא ואחד חסר (טור ומחבר) איך הכריח זה הראב""ד (רמז חלקו רב ושמואל אי אשה קבעה וסת בדילוג ג""פ או בעינן שתשלש בדילוג)&nbsp;<br>לפי מה מחשבים מתי תחילת חודש, הביא הש""ך רא""ה, ורשב""א, והסיק כהרשב""א, הביא הרשב""א ראיה לדבריו באר מה הראיה (רמז קטנה בת שלוש שנבעלה אין בתוליה חוזרין נמנו ב""ד ועברו את השנה בתוליה חוזרים הוי ""לאל גומר עלי"")&nbsp; אמר הפלתי על הרשב""א טענה עצומה באר מה היא."	"כן, מהא דביאר רב אשי את הגמ' שלקפצה וראתה כגון דקפיץ בחד בשבתא וחזאי וקפצה בחד בשבתא וחזאי וכו' ומובאר מהתם שיש משמעות לימים. כגון ראתה ביום א' ואחר ג' שבעות ראתה שוב ביום א' ושוב אחר ג' שבעות ראתה ביום א' ובא להפקיע דא""א שחודש אחד תראה אחר ב' שבועות וחודש אחד אחר ג' שבועות.&nbsp; דמשום וסת הפגה תצטרך ארבע ראיות והכא תיצטרך רק ג' ראיות.<br>כן, מהא דחלקו רב ושמואל ראתה ביום טו טז יז אי קבעה לה וסת לדילוג, ומוכרח דיש קבעיות לחודש דאל""כ לא מובן מה חלקו.<br>הביא רא""ה דאין הכונה לקידוש החודש ולתקיעת שופר שלנו אלא למולד הלבנה, ולשעה שנראה ראוי לקבוע ע""פ הראיה, ואילו הרשב""א אמר דמחשבים לפי השופר של קידוש החודש, ואמר דכל מה שב""ד שלמטה עושים ב""ד שלמעלה מסכמים עמם דכתיב אשר תקראו אותם במעודם, והיבא ראיה דרואים דהטבע משתנה לפי קביעות של ב""ד.&nbsp;<br>אמר ע""ז הפלתי דכך הקב""ה מתנהג עם אישי ישראל אבל הוא לא מתנהג כך עם כולם דא""כ כל בריאת העולם היתה לשוא ח""ו, וכונתו דאי נימא דהקב""ה משנה את הטבע לפי ב""ד א""כ כבר לא יהיה הנהגת הסתר בעולם."	סימן קפט סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"בכמה ראיות אשה יכולה לקבוע וסת לדילוג בחודש ומדוע (רב ושמואל) כמו מי נפסק להלכה פרט, ר""ח וראב""ד (רמז כיון דהלכה כמותו באיסורים) רמב""ם וכן מסקנת הרא""ש, כמו מי פסק המחבר ומה אמר שיש להחמיר.<br>אי היה לה וסת לראות בי""ט ודילגה לכ כא כב, האם קבעה בזה וסת לדעת שמואל (כו""ע)<br>אי היה לה וסת לראות לטו ודילגה לכ כא כב, האם קבעה בזה וסת (דרישה, וחלקו עליו הש""ך והט""ז)<br>הביא הש""ך ראיה לדרישה דא""כ הדין של הגמ' פשוט דהיה לה ד' ראיות בדילוג, ולמה אמרה באופן שהיה לה וסת קודם, באר מה ביאר (רמז,לרב בכה""ג יצטרכו שלוש ולא יספיק שנים)"	"לרב יכולה לקבוע בג' ראיות ולשמואל יכולה לקבוע בד' ראיות ר""ח וראב""ד פסקו כרב כיון דהלכה כמותו ביאורים הרמב""ם וכן הרא""ש פסקו כשמואל המבחבר פסק כששמואל דבעינן ד' ראיות בדילוג בחודש בשביל לקבוע וסת אבל אמר שיש להחמר את רב&nbsp;<div>כן</div><div>הדרישה אמר שקבעה בזה ובסת ואילו הש""ך והט""ז חלרקו עליו&nbsp;</div><div>דיש ס""ד כיון דלרב אי יש לה וסת לפני הוא לא מצטרף לראיות כיון שהוא לא חלק מהסדר ל הגליוג אלא הוא מהסדר הקודם ס""ד דאף שמואל יסבור בהא דאינו מצטרף ויצטרך עוד ראיה קמ""ל שלא.</div>"	סימן קפט סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"ראתה טו, טז, יז (בג' חודשים) וחזרה על סדר זה במשך ג' פעמים האם ואיזה וסת קובעת, לרב (כו""ע) ולשמואל (רמז, הביא הש""ך מהפרישה, וחלק עליו מכח הפשטות הטור והרשב""א, ולדבריו יוצא שיש ג' וסתות וזה יהיה אף לענין עקירות)<br>אמר הט""ז שבמחבר היה יכול להביא דוגמא יותר קצרה כגון ראתה בטו, טז, וחזרה על סדר זה ג' פעמים, באר איזה חידוש אמר הט""ז שמשמע מהמחבר (רמז כשהיא חוזרת לתחילת הסדר היא חוזרת אחורה ב' ימים)"	"לרב קוסעת וסת לטו טז יז ואח""כ חוזרת לט""ו ט""ז י""ז וכו', לשמואל הביא הש""ך מהפרישה דבשביל לקבוע וסת צריכה לראות טו טז יז יח ובחודש הבא טז יז יח וכו' אבל הוא חלק עליו דמפשט הטור והרשב""א נראה דלכו""ע קובעת בג' ראיות ואמר דהטעם דהכא מספיק ג' כיון דקובעת ג' וסתות לראות פעם בג' חודשים בט""ו ופעם בג' חודשים בט""ז ופעם בג' חודשים בי""ז, ולדבריו יוצא דבעינן עקירה על כל וסת בפני עצמו.<div>אמר דבציור של המחבר היא חוזרת ב' ימים אחורה וזה יותר חידוש מאשר חוזרת יום אחד ואמר דמניה נשמע דאף אי חוזרת יותר ימים אחור קובעת בזה וסת.</div>"	סימן קפט סעיף ח		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"ראתה ר""ח ניסן (דילגה על איר), ראתה ר""ח סיון (דילגה על תמוז) ראתה ר""ח אב, מה דינה,&nbsp; &nbsp;אמר המחבר ראיה ראשונה מהמנין לדברי הכול באר מה כונתו, לט""ז (רמז יש סתירה בין הט""ז בסעיף ט' לט""ז בסעיף י""ב וביאר בזה החוו""ד)&nbsp; לש""ך (רמז, הביא דרישה דזהו רק לרב והביא מהב""ח והראב""ד לא כך, וביאר הראב""ד טעמא דקובעת לר""ח)"	"קבעה וסת לר""ח לסרוגין, הט""ז בסעיף ט' כתב דזהו רק לרב אבל לשמאול ראיה ראשונה לא מהמנין, ובסעיף י""ב כתב דלכו""ע ראיה ראשונה מהמנין וביאר החו""ד דהרי יש מחלוקת ראשונים אי בוסת הפלגה לרב מספיק ג' ראיות (הרמב""ן בחמש שיטות) או צריך ד' ראיות (נפסק בטור ומחבר דבעינן ד' ראיות) ואמר המחבר לט""ז דבסות הסרוג לכו""ע מספיק ג' ראיות. הש""ך הביא דרישה דזה רק לרב אבל לשמואל בעינן עוד ראיה והביא מהב""ח ומהראב""ד דהכא אף שמואל מודה וביאר טעמא כיון דתופסת ראשי חודשים והוא דומה&nbsp; לראתה ג' פעמים בר""ח דלכו""ע מספיק ג' ומ""ל אי אין הפסקה או יש הפסקה."	סימן קפט סעיף ט+יב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"איך העמיד הראב""ד (הביאו ב""י) את המחלוקת של רב ושמואל, וביאר עוד הראב""ד מה הסברא לחלק בין וסת ההפלגה לוסת הסרוג, באר זאת."	"דכו""ע מודים בוסת הסדור דקובעת בג' ראיות, ומודים בוסת ההפלגה דקובעת בד' ראיות ופליגי האם דילוג בחודש דומה להפלגה או דומה לוסת הסדור. (וההבנה בדבריו דרב סבר דטו טז יז הוא סוג של סדר ושמואל סבר דהוא דילוג של יום)&nbsp;<br>חילק דדוקא בוסת ההפלגה בעינן ד' ראיות כיון דהפלגה אחת ניכרת מב' ראיות, משא""כ בוסת הסרוג, אחת לא צריכה את השניה שכל אחת ראויה לקבוע עם שנים מחברותיה."	סימן קפט סעיף ט+יב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	ראתה טו ניסן טז איר יח סיון מה דינה ומדוע	"לא קבעה וסת כיון שדילגה על י""ז ואין ימים או דילוגים שווין."	סימן קפט סעיף י		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הדין אי דילגה פעם אחת או פעמים, האם אסורה מדין וסת שאינו קבוע.<br>מה המקור לדין זה (רמז, כתוב בבריתא היתה למודה להיות רואה יום ט""ו ושינתה ליום ט""ז זה וזה אסורים, שינתה ליום י""ז הותר ט""ז ונאסר ט""ו וי""ז)<br>הרב המגיד כתב סברא זו בשם המפרשים ואמר שלא משמע כן ברמב""ם, אמר הב""י שכן משמע זה ברמב""ם באר איך (רמז הרמב""ם מעתיק את הבריתא הנ""ל)<div>הציור של דלגה פעמים הוא ראתה היום ולסוף ל' ולסוף ל""א ולסוף ל""ב, מבואר במחבר שאינה קובעת בזה וסת קבוע האם זה לכו""ע או רק לשיטה אחת, ש""ך בשם הפרישה (רמז רב ושמואל)</div><div>אשה שיש לה וסת בט""ו ושינתה לראות בט""ז ואח""כ ראתה בי""ז, האם קבעה וסת (ש""ך בפרישה, וחלק עליו דאמר דמשמע בש""ס לא כך)</div><div>באיזה אופן אמר הפרישה דאי יש לה וסת לא קבעה וסת חדש ע""י ראיה של וסתה, ומה החילוק בין האופן הזה להנ""ל (רמז יש לה וסת לכ' ושינתה ל', אין ימי החודש ניכרים)</div>"	"לא.<br>בבריתא מבואר דאפ' שדילגה פעם אחת מ""מ לא חוששת לדילוג בראיה הבאה, דאי היתה צריכה לחוש היתה צריכה להאסר בי""ח כיון דדילגה מט""ו לי""ז.<br>דהרי הרמב""ם מביא את הבריתא זו ואי וכמו דמדיקים בבריתא כן אפשר לדיק ברמב""ם.<div>לפרישה קבעה וסת, לש""ך לא קבעה.</div><div>אי יש לה וסת לראות בכ' ושינתה לראות בל' ואח""כ בל""א לא קובעת וסת, וטעמא דבזה אין ימי החודש ניכרים אבל בהיה לה וסת לטו וראתה בטז ויז ימי החודש ניכרים.</div>"	סימן קפט סעיף יא		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"(רמז, במנין הימים מונים את היום שראתה בו ואת היום שצריכה לראות בו)<br>מה השיעור של עונה בינונית (הפשטות בפוסקים וכן כתב הב""ח להדיא, ש""ך דייק כן בראשונים) הביא לזה הש""ך ראיה באר מה הראיה (רמז, ג' עונות הם 90 יום)<br>הקשה הש""ך הרי הדין של עונה בינונית טעמו משום דסתם נשים ראות לשלושים יום והדין של עונת החודש הוא משום דסתם נשים לראות באותו יום לחודש והקשה הרי זה ב' דברים סותרים, באר קושיתו, ובאר מה חידש הש""ך מכח זה.<br>הביא הש""ך עוד מקום דמוכרח דשלושים יום הכונה לחודש באר מהו (רמז הביא מהיראים דהמקור שדינו של הנ""ל הוא שלושים יום שכתוב ""ופדיו מבן חודש תפדה"", ומבאר דבאת דינו בחודש אפ' כ""ט יום י""ב תשצ""ג)<br>האם הראב""ד הזכיר בספרו שאשה צריכה לחוש לעונה בינונית, ומה הזכיר בחודש והפלגה, האם הרמב""ם הזכיר שצריכה לחוש לעונה בינונית, האם הרשב""א הזכיר שצריכה לחוש לחודש, ומה הזכיר בעונה בינונית, ומה מוכיח מהנ""ל הש""ך.<br>חרשת, למה היא צריכה לחוש, כתבו הרמב""ן והטור והמחבר שצריכה לחוש לעונה בינונית ולא כתבו משהו אחר באר מהו, ואיך הביא מזה הש""ך ראיה.<br>כתוב בגמ' דשלוש עונות הם 90 יום וביאר הב""י דהמקור לזה מהא דכתוב דסתם עונה היא 30 יום, מה כתב הרמב""ם מה זה ג' עונות, ואיך הביא מזה הש""ך ראיה לדבריו.<br>למה כתוב בש""ס דעונה היא 30 יום הרי יש חודשים חסרים ואז זה 29, ביאר הש""ך ב' ביאורים, באר מהם (רמז סתם חודש, לא צריך לדקדק דממנ""פ היא אסורה באותו תאריך בחודש)<div>האם אפשר לעקור עונה בינונית, הביא הש""ך לבוש, יש לדון מה אמר אבל כך למד בו החו""ד, וחלק עליו הש""ך והחו""ד.</div>"	"פשטות הפוסקים- 30 יום, ש""ך- 31 יום<br>דכתוב דג' עונות הם 90 יום וקשה שיוצא 88 כיון דיש ב' ימים שאפשר לספור אותם פעמים דסוף עונה ראשונה וסוף עונה שניה יכול ליספר פעמים אלא מוכח דהוא 31.<br>הקשה הרי הטם שצריכה לחוש לעונת החודש הוא משום דסתם נשים ראות באותו יום בחודש והטעם של עונה בינונית הוא משום דסתם נשים ראות לעונה בינונית, וא""כ קשה דזה יוצא ב' סתמא שסותרים אחד את השני, הכריח מכח זה הש""ך דעונת החודש ועונה בינונית זה אותו זמן, דעונה בינונית הוא עונת החודש שלה.<br>דכתוב בש""ס דאפשר לעשות פדיון הבן מיום שלושים, ואמר היראים דהמקור לזה הא ממה שכתוב ופדיו מבן חודש תפדה, ואמר הש""ך דבחודש חסר אפשר לפדות ליום כ""ט וא""כ מה דהש""ס אמר דהוא 30 אין הכונה בדוקא.<br>הראב""ד לא הזכיר בספרו דאשה צריכה לחוש לעונה בינונית והזכיר שצריכה לחוש לוסת והפלגה, הרמב""ם לא הזכיר שצריכה לחוש לעוה בינונית, הרשב""א הזכיר שצריכה לחוש לעונה בינונית ולא הזכיר לחודש, ומכח מזה דעונה בינונית וחודש הוא אותו דבר.<br>לא כתבו שצריכה לחוש לעונת החודש ומוכח דעונה בינונית הוא עונת החודש.<br>הרמב""ם כתב דג' עונות הם ג' חודשים, והיה צריך לומר 90 יום ומזה שאמר ג' חודשים מוכח דעונה היא חודש ולא 30 יום.<br>או דסתם חודש הוא מלא או דהש""ס לא צריך לדלדק בזה כיון דהיא אסורה באותו יום בחודש.<div>למד החו""ד בלבוש שנעקר עי שלא ראתה ג""פ בעונה בינונית, ואילו הש""ך והחוו""ד חלקו עליו דאינו נעקר דתמיד חוששת לעונה בינונית.</div>"	סימן קפט סעיף יג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"כתב הטור וז""ל לשון הרמב""ן וסת החודש חוששת לו בתחילתו פעם אחת אבל וסת ההפלגה א""א לחוש לו עד שתראה ראיה שניה שהרי אינה יודעת לאיזה יום היא מפלגת וכו', ולעולם חוששת חששות הללו לוסת החודש ולהפלגה עד שתקבע אחד מהם שלוש פעמים כדינו, כיצד ראתה באחד בניסן ובעשרים בו, חוששת לאחד באייר מפני ראש חודש ניסן, ואם לא ראתה חוששת לתשעה בו לשיעור הפלגה של עשרים, ראתה בתשעה בו או שלא ראתה חוששת לעשרים באייר שמא בימי החודש תקבע וסת&nbsp; שהרי ראתה בעשרים בניסן, וכך היא חוששת לשניהם וכו'.<br>אשה שראתה בא' בניסן ובכ' בניסן ובא' באייר, האם היא צריכה לחוש לט' באייר משום הפלגת עשרים, ובכ' באייר משום וסת החודש, ומדוע. פרט ב""י, ב""ח וש""ך ופרישה בפ' הראשון, רמ""א וכך למד הט""ז. (רמז, לב""י מקרה ותוספת דמים וכונתו דהוא מקרה וארעי, לב""ח ולש""ך זה הפלגה אחרת, לרמ""א לא נעקר ההפלגה הקודמת)<br>יש להקשות על הרמ""א הרי הטור כתב ואם לא ראתה חוששת לתשעה בו ומשמע דדוקא אי לא ראתה, ובמיוחד דבהמשך כותב ראתה בתשעה בו או שלא ראתה,&nbsp; מה ביאר הרמ""א בדרכי משה, (רמז יש בזה רבותא דאסרינן את עשרים לחודש)<div>דחה הט""ז את מה שאמר הרמ""א דא""כ הטור לא היה צריך לכתוב ראתה או לא ראתה בט', באר קושיתו.</div><div>הקשה הרמ""א ב' קושיות על הב""י והוכיח מזה כשיטתו באר מה הקושיות (רמז לשון הטור וכן היא חוששת לשניהם עד שתקבע אחד מהם כדינו, אי לא ראתה בא' איר וראתה בט' חוששת לכ' אפ' שיש ב' ראיות דהפלגה)</div><div>הוסיף הט""ז עוד ג' קושיות על הב""י והוכיח מזה כהרמ""א באר מה הקושיות (רמז, לא מצינו שראיה שרואה בשינוי זמן תעקר החשש שהיה עליה תחילה כ""ז שאין לשינוי קביעות כדין שלו בשלוש פעמים או בארבע פעמים, אי באמת תראה ר""ח ניסן וכ' בו ור""ח אייר וט' בו תקבע וסת והביא מהפרישה (הוא כתב זאת בסוף דבריו) דאפ' דתקבע להפלגת 20 אין חוששין לפני שקבעה ולא הסכים עמו, כתב הטור בסוף הסימן ראתה ב' פעמים בר""ח ופעם שלשית ראתה בכ""ה ור""ח דחוששת אף לכ""ה, והקשה דהרי ג' ר""ח לפנינו והוא סתם עונה בינונית של אשה ואפ""ה חישינן ליום הקדימה וכ""ש הכא)</div><div>דחה הש""ך בנקודות הכסף את ג' ראיות הט""ז באר איך דחה (רמז לב' השאלות הראשונות לפי מה שאמר שהיא קבעה הפלגה חדשה, רמז לשאלה השלשית דהתם הוא וסת החודש)</div><div>הב""ח הקשה על הרמ""א דאפ' לדבריו דבראתה בר""ח אייר יש הפלגת עשרים, מ""מ לא צריכה לחשבן את העשרים מראית כ' בניסן אלא מראית ר""ח איר שראתה בו וא""כ צריכה להאסר בכ' ולא בט', והביא ראיה לדבריו כתב הטור היתה רגילה לראות ביום עשרים, ושינתה ליום שלושים זה וזה אסורים וכשיגיע יום שלושים לראית עשרים אסורה מושם וסת הראשון. באר ראיה זו (אמנם הב""ח סבר דהיא שינתה את הפלגתה לראות לי""ב)</div><div>דחה הט""ז את ראית הב""ח באר איך דחה, ואמר שמוכח משם כמו הרמ""א (רמז שאני התם דלא ראתה בעשרים, והביא לשון רש""י ותורת הבית דהטעם דלא מנין ליום הראוי דאינו בדין שהיא שינתה לרחק ואנו נחוש שמא תקרב, ומוכח כמו הרמ""א דאי תראה בעשרים ובשלושים תחוש להפלגה מראית עשרים ולא משלושים)</div><div>אמר השך בנקודות הכסף דדחית הט""ז יפה אבל אין משם ראיה לרמ""א, באר מדוע (רמז התם יש לה וסת לראות בהפלגת עשרים)</div>"	"ב""י- אינה צריכה לחוש לט' באייר כיון שיש ב' ראיות בר""ח אמרינן דהם עיקר ובהם הולך הוסת ליקבע ומה דראתה בכ' הוא דרך מקרה וארעי, ואף אינה צריכה לחוש לכ' אייר כיון דהראיה של כ' ניסן היתה דרך מקרה וארעי.<div>ב""ח וש""ך וכן למד הפרישה בפ' הראשון- אינה צריכה לחוש לט' כיון דראית ר""ח אייר עקרה את ההפלגה של עשרים, וצריכה לחוש להפלגת י""ב כיון דמהראיה של כ' עד הראיה של ר""ח אייר הוא י""ב יום (דניסן מלא) אבל צריכה לחוש לכ' באייר דהוא חשש של וסת החודש שראתה בכ' ניסן.</div><div>רמ""א וט""ז- צריכה לחוש לט' באייר דלא נעקר ההפלגה של כ' ע""י מה שראתה בר""ח אייר.</div><div>ביאר הרמ""א בדרכי משה דכונת הטור לומר רבותא דאפ' דלא ראתה בר""ח אייר וראתה בט', ויש כאן ב' הפלגות של עשרים ומאוד מסתבר לומר שקבעה וסת להפלגת עשרים מ""מ חישינן לכ' באייר משום חשש שמה דראתה בכ' סיון הוא וסת החודש.</div><div>דחה הט""ז דא""כ הטור היה צריך לומר ראתה בט' דזה החידוש דאפ' דיש ב' ראיות להפלגה מ""מ חישינן לכ' משום וסת החודש.</div><div>הקשה הרמ""א הרי כתב הרמב""ן וכן חוששת לשניהם עד שתקבע אחד מהם כדינו, ומשמע דעד שתקבע חוששת לשניהם ולדברי הב""י אפ' שלא קובעת כדינו אינה חוששת, ועוד הקשה דאי ראתה בכ' בניסן ובט' באייר צריכה לחוש לכ' באיר משום וסת החודש וקשה הרי יש ב' ראיות בהפלגה ולא תצטרך לחוש לווסת החודש (ויש להוסיף בקושיתו דהכא אין ראיה שצריך לומר עליה מקרה אלא רק לפרש דהראיה הזאת הי ראיה של הפלגה)</div><div>הקשה הט""ז א- מדוע לא חישינן להפלגת עשרים הרי היא לא נעקרה ולא מצאנו שאי האשה ראתה ראיה אחרת שלא עקרה את הראיה הקודמת שלא יצטרכו לחוש לראיה זו. ב- הביא מהפרישה (בפ' השני) דאי תראה בכ' ניסן א' אייר ט' אייר וכ""ח אייר תקבע וסת להפלגת עשרים אבל לא חששו לזה ולכן לא אסרו אותה בט' אייר, והקשה דכל שאפשר ודאי אנו חוששים לו כמו שמצאנו בכל המקומות בסימן זה חוץ מוסת הדילוג. ג- כתב הטור בסוף הסימן ראתה ב' פעמים בר""ח ופעם שלשית ראתה בכ""ה לחודש ובר""ח דחוששת ליום הקדימה דהוא כ""ה, הקשה דהרי התם יש ג' פעמים בר""ח שהוא סתם עונה בינונית של אשה ואפ""ה חוששת ליום הקדימה וכ""ש הכא ששתחוש להפלגת עשרים.</div><div>דחה הש""ח בנקודות הכסף את ב' הראיות הראשונות של הט""ז דהטעם דלא חוששים כיון דהפלגת עשרים נעקרה דיש הפלגה חדשה של י""ב, ואת הראיה השלשית דחה דהתם חישינן לכ""ה כיון דהוא וסת החודש והוא לא נעקר משא""כ הכא דהוא וסת הפלגה והוא נעקר.</div><div>הביא הב""ח ראיה דלא מונים את העשרים מיום שהיתה צריכה לראות אלא מהיום שראתה בפועל, מהיה לה וסת לראות בעשרים לחודש וראתה בשלושים דצריכה למנות את העשרים מהשלושים שראתה בו ולא מהיום הראוי ואף הכא צריכה למנות את העשרים מר""ח אייר ולא מכ' ניסן.</div><div>דחה הט""ז דדוקא התם שלא ראתה בעשרים אלא רק בשלושים מונה מהשלושים כיון דהיא שינתה לרחק ואי נמנה מהעשרים אנו נשנה לקרב אבל באופן שראתה בעשרים כמו הציור שלנו מנינן אף מהעשרים, והביא מלשון רש""י ותורת הבית נראה דהטעם דלא מנינן מעשרים כיון דהיא שינתה לרחק ואנו לא נחוש שמא תשנה לקרב, ומשמע מדבריהם כמו שאמר, וא""כ מוכח כהרמ""א דאי ראתה בא' אייר חוששת לט'.</div><div>כיון דדוקא התם מונה מהעשרים כיון דהיה לה וסת לראות בעשרים אבל הכא לא היה לה וסת קבוע ווסתה נעקר ותו לא חוששת לו.</div>"	סימן קפט סעיף יג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"דילוג בימות החודש כמה ראיות צריכה לראות (רב ושמואל)<br>דילוג בהפלגה כמה ראיות צריכה לראות, פרט ש""ך וט""ז לעיל בסעיף ה' , רמ""א הכא, ואמר הש""ך שדברי הרמ""א צ""ע.<div>יש להקשות על הרמ""א קושיא בא מה היא (רמז בסעיף ה' כתב במחבר דהפלגה בדילוג נקבע בד' ראיות והרמ""א שותק שם)</div>"	"לרב צריכה ג' ראיות לשמואל ד' ראיות<br>לש""ך ולט""ז לרב ארבע ראיות לשמואל חמש, לרמ""א הכא לכו""ע חמש (דאמר די""א דבדילוג בחודש הראיה הראשונה מהמנין) והעיר הש""ך שאף בהפלגה בדילוג איכא מחלוקת בין רב לשמואל.<div>יש להקשות על הרמ""א דא""כ לדבריו יוצא שאין שיטה דבהפלגה בדילוג מספיק ארבע ראיות אלא לכו""ע צריך חמש וא""כ מדוע בסעיף ה' שכתב המחבר דהפלגה בדילוג נקבע ע""י ד' ראיות (וביארו הש""ך והט""ז דהוא לרב) הוא לא חלק ואמר שצריך חמש.</div>"	סימן קפט סעיף יג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"אשה שאין לה וסת וראתה ג' ראיות שאפשר לקבוע בהם וסת החודש, וג' ראיות של הפלגה ובראיה הבאה של הפלגה יכולה לקבוע וסת הפלגה (כגון ראתה ר""ח ניסן, ר""ח אייר, י""ד איר, כ""ח אייר, ר""ח סיון, דהוקבע של ר""ח ובראיה הבאה בהפלגת י""ד יום תקבע וסת להפלגת י""ד, זה ציור של הט""ז הציור של הב""י מסובך ולא זכיתי להבינו) האם היא צריכה לחוש לראיה זו, פרט ב""י, רמ""א וכן הסיקו הט""ז והש""ך.<br>לשיטה שצריכה לחוש וראתה בו ועתה יש לה ב' וסתות, בכמה ראיות עוקרת וסת אחת, ומדוע. (רמז לשון הב""י&nbsp;אין זה קביעות גמור כיון שצרתו בצידו שהיה קבוע כמותו)<div>וכמה ראיות צריך בשביל לעקור את הוסת השניה.</div>"	"ב""י- צריכה לחוש, רמ""א וכן הסיקו הט""ז והש""ך אינה צריכה לחוש.<div>בראיה אחת כיון שאין זה וסת קביעות גמור כיון שצרתו בצידו שהיה קבוע כמותו.</div><div>ג' ראיות כיון דהוא וסת רגיל דאחר שהראשון נעקר הוא וסת רגיל.</div>"	סימן קפט סעיף יג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"ראתה ט""ו בניסן והמשיכה ראייתה ד' ימים, וביום ט""ז אייר ראתה והמשיכה ראיתה ג' ימים, וביום י""ז בסיון ראתה, האם צריכה לחוש שמא קבעה וסת ביום י""ז ב' שיטות ברמ""א ומה פסק להלכה, והטור הביא שיטה אחת (רמז היא לא נפסקה להלכה)<br>כתב הטור בציור הנ""ל דחוששת לשאר הימים כוסת הדילוג, וכן כתב הרמ""א, הקשה על זה הט""ז דהרי אינה חוששת לוסת הדילוג עד שתקבע אותו והכא הוא לשונו של הרמב""ן והוא פסק כשמואל דבעינן ד' ראיות בשביל לקבוע וסת וא""כ עוד לא קבעה את וסת הדילוג ואמאי חוששת לו, באר מה הביאור בזה, פרט ב""י (רמז וסת) ביאור של הרש""ל וכן פ' הב""ח (רמז לענין פעם רבעית)<div>אמר הט""ז דהרמב""ן סבר משהו אחר, ולפי זה לא קשה והביא ב' ראיות לחידשו באר מה ביאר (רמז לראיות של הט""ז, הרא""ש כתב שהרמב""ם פסק כשמואל וגם לרמב""ן מסתבר כן (דייק הט""ז למה לא אמר ברמב""ן כדרך שאמר ברמב""ם) הרשב""א בתורת הבית הארוך כתב תחילה דעת ר""ח והראב""ד דפסקו כרב וכתב אח""כ שהרמב""ם פסק כשמואל והרמב""ן כתב דהכי מסתברא ומיהו יש לחוש לדברי הר""ח (דייק הט""ז דאי הרשב""א בעצמו אמר שיש להחמיר כר""ח לא היה צריך לכתוב מיהו)</div><div>מה אמר הש""ך בנקודות הכסף על הדיוקים של הט""ז.</div>"	"הביא י""א שצריכה לחוש ליום י""ז שמא קבעה וסת השווה והביא י""א דאינה צריכה לחוש ליום י""ז כיון דהולכים תמיד אחר תחילת הראיה, ואמר דכן עיקר, הטור הביא רק את הי""א דחוששת ליום י""ז.&nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp;<div>--------------------לא ראיתי אותם בפנים אלא בט""ז שהוא מצטת אותם----------------<br><div>ביאר הב""י דהכא מיירי שהיה לה כבר וסת קודם שהתחילה לראות בדילוג ובהכ""ג שמואל מודה דמספיק ג' ראיות.</div><div>ביאר הרש""ל וכן פ' הב""ח דכונת הטור דאי פעם רבעית תראה היא תקבע וסת לדילוג, והקשה עליהם הט""ז דמשמע שאף עתה היא חוששת לוסת הדילוג ואמאי כיון שהיא עוד לא קבעה את וסת הדילוג, ואמר הש""ך בנקודות הכסף דכונת הטור לומר דכשתקבע את הוסת היא צריכה לחוש לוסת הדילוג, אבל עתה באמת היא לא חוששת.</div></div><div>חידש הט""ז דאפ' דכתבו משמו של הרמב""ן דהוא פוסק כשמואל מ""מ הרמב""ן בעצמו הורה להחמיר כרב, והביא ב' דיוקים לזה הרא""ש כתב שהרמב""ם פסק כשמואל וגם להרמב""ן מסתבר כן, ודייק הט""ז למה אמר מסתבר כן היה לו לומר כדרך שאמר ברמב""ם דפסק כשמואל ומזה ששינה בלשונו מוכח שלרמב""ן מסתבר כן אבל לא פסק זה להלכה, ועוד דייק בדברי הרשב""א שכתב תחילה דעת ר""ח והראב""ד דפסקו כרב ואח""כ כתב הרמב""ם פסק כשמואל וגם להרמב""ן הכי מסתבר ומיהו יש לחוש לדברי הר""ח, והבין הט""ז דמיהו שכתב הוא מדברי הרמב""ן דאי היה דעת עצמו לא היה צריך לכתוב מיהו.</div><div>אמר דאינם מוכרחים.&nbsp;</div>"	סימן קפט סעיף יג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"פסק הרמ""א דאי ראתה כמה ימים רצופין לענין קביעות וסת אזלינן בתר תחילת הראיה, הביא הש""ך קושיא בשם המעדני מלך, כתוב בסימן קפ""ד ס""ב אשה שמשנית וסתה להקדים שנים או שלושה ימים או לאחר, כשמגיע זמן וסתה צריך לפרוש ממנה שנים או שלושה ימים קודם או לאחריו, באר קושיתו.<br>באר מה ביאר הש""ך (רמז הוא משנה את ההבנה שם ועושה אותה כמו סוגיין)"	"הקשה דהכא כתוב דאזלינן בתר תחילת הווסת והתם מבואר דחוששת לכל ימי הקדימה, ביאר דאף התם אין כונת הרמ""א דחוששת לכל הג' ימים אלא כונתו דחוששת רק ליום שבו התחילה לראות."	סימן קפט סעיף יג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"היתה רגילה לראות ליום עשרים ושינתה ליום שלושים, באיזה זמן האשה אסורה, ומהיכן מונין את העשרים.&nbsp; אי שינתה פעמים ליום שלושים ואח""כ חזרה ליום עשרים, מה הדין, אי שינתה ג' פעמים ליום שלושים ואח""כ חזרה לעשרים מה דינה.<br>מה הדין אי שינתה פעמים ליום שלושים, ופעם שלישת לא ראתה כלום ופעם רבעית חזרה לעשרים, ט""ז בדעת הרשב""א והרמב""ן והטור הוא ציטוט של הרמב""ן והמחבר הוא ציטוט של הטור (ואמר צ""ע על המחבר שלא הרגיש בזה, אבל בסעיף הבא נראה דהט""ז חוזר בו) דעת הש""ך במחבר ובטור.<div>ומדוע סברו כך.<br><div>&nbsp;(רמז להנ""ל כתוב בגמ' היתה למודה לראות ליום עשרים ושינתה ליום שלושים זה וזה אסורים הגיע יום עשרים ולא ראתה מותרת לשמש עד יום שלושים, הגיע יום שלושים וראתה הגיע יום עשרים ולא ראתה הגיע יום שלושים ולא ראתה הגיע יום עשרים וראתה הותר יום שלושים, ואמר הט""ז דגרסת הרשב""א והרמב""ן היתה דלא גרסו הגיע יום עשרים ולא ראתה יום שלושים ולא ראתה, אלא גרסו לאחר ראית שלושים השניה הגיע יום עשרים וראתה)<br>על איזה ציור דיברו הטור והמחבר, שראתה ב' פעמים בשלושים וחודש אחד הפסיקה, או שלא היה הפסקה, פרט ט""ז, וש""ך.<br>אמר הט""ז (בתחילת דבריו אבל בסוף מסיק לא כך) שאפ' דהמחבר דיבר על ציור שלא הפסיקה הוא מודה שבהפסיקה חודש אחד ואח""כ חזרה לראות לעשרים תחזור לקביעותה הראשון, וביאר מדוע לא דיבר המחבר בציור שהפסיקה, באר מה ביאר (רמז בהפלגה יותר מסובך לחזור לראית עשרים דצריך ב' ראיות, ואילו הש""ס דיבר בחודש, והטור והמחבר דיברו בהפלגה)<br>המעדני מלך ביאר דהמחבר דיבר בלא הפסיקה חודש אחד וטעמו דבא להשמיע בזה חידוש באר מה החידוש (רמז חשוב כשחזרה לראות בעשרים האם צריכה לחוש לשלושים) ואמר הש""ך שפרוש זה צ""ע והקשה עליו דאפ' אי לא היה לה וסת לראות בעשרים לא היתה צריכה לחוש לשלושים באר מדוע (רמז שיטת הש""ך דקצר עוקר ארוך)<br>הרמב""ם לא מזכיר שהפסיקה חודש אמר הש""ך דלא קשה למה לא מזכיר שהפסיקה חודש באר מדוע (רמז הרב המגיד אמר ברמב""ם דהוא מדבר על וסת החודש)</div></div><div>האם&nbsp;</div>"	"אסורה עשרים ושלושים, מהשלושים, אסורה רק בעשרים, אסורה בשלושים מדין וסת קבוע ובעשרים מדים וסת שאינו קבוע.<br>אמר הט""ז דסברו הרשב""א והרמב""ן דוסת של עשרים נעקר ואינה צריכה לחוש לו ומה דחזרה לראות בעשרים אינו חזרה לוסת אלא התחלת וסת חדש ואסורה בו מדין וסת שאינו קבוע, דעת הש""ך דחוזרת לוסתה.<br>ט""ז דיברו באופן ששינתה פעמים לשלושים ואח""כ חזרה לראות בעשרים, לדעת הש""ך שינתה פעמים לראות בשלושים וחודש אחד הפסיקה ואח""כ חזרה לראות בעשרים.<br>בהפלגה בשביל לחזור לראית עשרים צריכה לראות ב' ראיות דאי תראה לאחר חודש ההפסקה זה יהיה הפלגת חמשים (ויל""ע דלכאו' הא ארבעים) וצריך להעמיד דראתה לאחר השלושים ולאחר עשרים יום, והרמב""ן לא מיירי בזה שתראהעכשיו ב' ראיות אבל הגמ' אירי בוסת החודש ובזה לא צריך ב' ראיות אלא כשחוזרת לראות בכ' חוזרת לוסתה, והרמב""ן שמצטט אותו הטור והמחבר אירי שראתה בהפלגה.<br>דאפ' שעוד לא עקרה את השלושים היא מותרת בו כיון שחזרה לראות בעשרים, הקשה עליו הש""ך דאפ' אי לא היה לה וסת בעשרים היא לא אסורה בשלושים כיון דעקרה את הפלגתה דעתה לא הפליגה שלושים אלא עשרים.<br>כיון שהוא דבר בוסת החודש והוא חידוש דאפ' שעוד לא הגיע התאריך של הוסת שאינו קבוע היא מותרת כיון שחזרה לוסתה."	סימן קפט סעיף יד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"אשה שיש לה וסת ושינתה לג' ראיות שאינן שוות האם צריכה לחוש לוסתה, מה הדין אי חזרה לראות בזמן וסתה האם הוסת חוזר.<br>אשה שיש לה וסת החודש ולא ראתה ראיה אחת האם צריכה לחוש לתאריך הבא בחודש.<br>אשה שיש לה וסת ההפלגה, ולא ראתה ראיה אחת, האם צריכה לחוש ליום הראוי להפלגה, ומדוע, פרט ב""י וכן הכריע הט""ז, רש""ל וכן הכריע הב""ח והש""ך.<div>לשיטת הרש""ל האם היא חוששת לעונה בינונית, ומדוע.<br>הביא הרש""ל ראיה לדבריו מרב הונא בריה דרב יהושע, באר ראיתו, דחה הט""ז את הראיה ואמר שיש לוכיח משם הפוך באר איך (רמז הביא לשון רשב""א ""ואינו בדין שזו שינתה לרחק ואנו נחוש שמא תקרב"")<div>אשה שיש לה וסת ההפלגה ולא ראתה ג' עונות, האם צריכה לחוש לוסת ההפלגה, ומדוע (רמז לפי הנ""ל לט""ז הוא משום סילוק, באר כמו איזה תנא זה והקשה הב""י אמאי פסקינן כמותו באר זה. ולרש""ל הוא משום משהו אחר)<br>ויש להקשות למה לט""ז ולב""י הוא משום סילוק ולא משום עקירה באר קושיא זו.<br>אשה שיש לה וסת הפלגה וג' עונות לא ראתה ועתה חזרה לראות (כגון ביום 92 ולא משנה מתי) האם היא צריכה לחוש להפלגה שהיתה למודה בה, פרט ט""ז ,ש""ך, ולצד שאינה צריכה לחוש איך היא יכולה להחזיר את וסתה.<br>אשה שיש לה וסת להפלגה והתעברה, ועתה היא סימה עם העיבור, וראתה ראיה אחת האם היא צריכה לחוש להפלגה שהיה לה קודם היעבור (כו""ע)<br>הקשה הש""ך על עצמו א""כ מדוע הכא אינה חוששת וצריכה עוד ראיה בהפלגה שהיתה בה בשביל לחוש באר מה ביאר (רמז כתב בנקודות הכסף וז""ל, דהתם לא נעקר וסתה אלא דבימי עיבור והנקה לא היתה צריכה לחוש להן, דמסולקת דמים היא בימי עיבור והנקה, הלכך כשעברו ימי העיבור והנקה, מיד שחזרה וראתה צריכה לחוש להפלגות שהיתה רגילה, משא""כ הכא) ומה יש להקשו מסברא על ביאור הש""ך.</div></div>"	"לא, חזר הוסת.<div>כן.</div><div>ב""י צריכה לחוש, ביאר הט""ז דאמרינן דמה דלא ראתה הוא מקרה בעלמא כמו בוסת החודש אי לא ראתה ראיה אחת. רש""ל אינה צריכה לחוש, משום דיש לה הפלגה אחרת ולא ההפלגה שהיה לה מקודם.</div><div>אינה צריכה לחוש לעונה בינונית כיון שיש לה וסת, ואין לנו רעותא לפנינו.</div><div>הביא רש""ל ראיה דרב הונא בריה דרב יהושע אמר שלא מונים מיום הראוי לראיה אלא מיום שראתה בפועל וא""כ אף בלא ראתה ראיה אחת צריך למנות מהראיה בפועל וזה יוצא הפלגה גדולה שלא קבעה לה וסת, ודחה הט""ז דדוקא התם לא מחשבים יום הראוי כיון דהיא ראתה בתאריך יותר מאוחר ואי נחוש מיום הראוי לראיה נמצא שהיא שינתה לרחק ואנו נחוש שמא תקרב ודוקא בזה אמר רב הונא בריה דרב יהושע אבל באופן דלא ראתה ראיה לרחק אלא לא ראתה כלום בזה כו""ע מודו דאמרינן יום הראוי.</div><div>לא לפי הט""ז משום סילוק, ואמר הב""י שבאמת יש לתמוה אמאי פסקינן כר""א דכל אשה שעברו עליה ג' עונות דייה שעתה, דמשמע בגמ' דלכתחילה לא עבדינן כמותו שלא בשעת הדחק. ולרש""ל הוא משום שאין לה הפלגה שצריכה לחוש ממנה.</div><div>יש להקשות למה אמרו שהוא משום סילוק ולא משום עקירא כיון דסברו דאמרינן יום הראוי וא""כ עקרה את ההפלגה שלה ג' פעמים.</div><div>לט""ז צריכה לחוש כיון שלא עקרה וסת זו אלא היתה מסולקת ועתה היא כבר לא מסולקת, לש""ך אינה צריכה לחוש.</div><div>אי תראה עוד ראיה בהפלגה שהיה לה לפני שהפסיקה מלראות.</div><div>כן.</div><div>נראה מדבריו דהתם לא הוי עקירא אלא ניהת מסולקת משא""כ הכא דהוה עקירא, ויש להקשות על דבריו אמאי חשיב דהוה עיקרא הרי לא סבר יום הראוי וא""כ לא עקרה זאת ג""פ.</div>"	סימן קפט סעיף טו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"אשה שיש לה וסת לראות לר""ח, מה הדין אי עבר עליה ר""ח אחד ולא ראתה בו, מה הדין אי עברו עליה ג' ראשי חודשים ולא ראתה בהם, ומה הדין אי לאחר הנ""ל ראתה בר""ח.<br>ומה הדין בהנ""ל אי שינתה לראיות שאינן שוות"	"חוששת לר""ח הבא, אינה חוששת לר""ח, חזר הוסת למקומו.<br>ה""ה."	סימן קפט סעיף טז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"האם אשה יכולה לקבוע וסת לקפיצה, פרט טור, מחבר.<br>לשיטה שאינה יכולה לקבוע וסת האם צריכה לחוש לו מדין וסת שאינו קבוע (הגאות מימוני ומביאו ב""י וכן הביא הרמ""א ואמר הפלתי דהטעם דהמחבר לא הביא זה דנסמך על סעיף ג)<br>קפצה ב' פעמים באחד בשבת וראתה, ולאחד בשבת השלשי ראתה בלא קפיצה, באר איזה וסת קובעת, ומדוע.<br>&nbsp; לטור שקובעת וסת לקפיצות מה הדין אי פעם שלשית קפצה ביום אחר וראתה באר איזה וסת קובעת, ומדוע.<br>קפצה באחד בשבת וראתה וקפצה באחד בשבת וראתה, וקפצה בשבת ולא ראתה ובאחד בשבת ראתה בלא קפיצה, באר איזה וסת קובעת, ומדוע, פרט, טור, ומחבר.<br>הקשה הט""ז סתירה בדברי המחבר דאילו בציור כמו הנ""ל בפיהוק אמר דנקבע וסת ליום א' עם פיהוק דאמרינן שהפיהוק של אתמול גרם ומה דלא ראתה כיון דלא הגיע זמן פיהוק, באר הקושיא והביאור (רמז פיהוק הוא מצד טבע האשה ממותרי הליחה, וקפיצה הוא אונס)<div>ואמר הש""ך בנקודת הכסף שהש""ך כבר הקדים אותו בקושיא זו.</div>"	"טור יכולה, מחבר אינה יכולה כתב אינו וסת שמפני האונס ראתה.<br>כן.<br>ליום א' בשבת דאגלעי מילתא דאף ב' הפעמים הראשונים לא היו משום קפיצה.<br>וסת הקפיצות דאגלאי דאף ב' הראיות הראשונות היו משום הקפיצה ולא משום היום.<br>טור קובעת וסת לאחד בשבת עם קפיצה דאמרינן דהקפיצה גרמה לראות ומה שלא ראתה כשקפצה משום דלא הגיע זמן קפיצה, מחבר קובעת וסת לאחד בשבת בלא קפיצה.<br>הקשה הט""ז הרי בפיהוק אמר המחבר דאמרינן הפהוק של אתמול גרם ולא ראתה אתמול משום דלא הגיע זמן פיהוק ומה החילוק בין פיהוק לקפיצה, ביאר הט""ז דקפיצה הוא אונס וא""א לומר בו דהוא גורם שיביא דם מחר משא""כ בפיהוק שהוא מחמת טבע האשה אפשר לומר בו שהוא גורם לאשה להביא דם מחר."	סימן קפט סעיף יז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"סיכום הש""ך ס""ק מח<br>אשה שקפצה וראתה בא' לחודש, האם צריכה לחוש לא' לחודש הבא ללא קפיצה, ומה הדין בהנ""ל בפיהוק, הקשה הש""ך מה החילוק בינהם באר קושיתו וביאורו (רמז שאני התם כיון דמתחלה ראתה שלא ע""י אונס)<br>אשה שקפצה בא' לחודש וראתה דם, ובא' לחודש הבא קפצה האם עתה היא מותרת לבעלה או שצריכה לחוש שמא תראה דם (ותיהיה אסורה כל העונה) ומה הדין בהנ""ל בהפלגה.<div>הביא הש""ך ב' ראיות לדין זה באר מה הראיות (רמז מסברא כיון דתקבע וסת, רואה מחמת תשמיש מחצי שנה לחצי שנה, ומבואר בזה איך למד את רואה מחמת תשמיש)<div><br></div></div>"	"בקפיצה לא צריך לחוש בפיהוק צריך לחוש, ביאר הש""ך ששאני קפיצה שרואה ע""י אונס, וביאורו שאונס הוא יותר ברור שהדם יצא מחמת האונס ולא מחמת היום משא""כ בפיהוק יש לספק אולי ראתה מחמת היום.<br>צריכה לחוש בין לחודש בין להפלגה.<br>כיון דאי תעשה כן ג""פ תקבע וסת א""כ בחדא זימנא צריך לחוש, רואה מחמת תשמיש לחצי שנה לחצי שנה אסורה ולמד בזה הש""ך דהוא משום וסת הקפיצות המורכב ומוכח דאפ' בהפלגה של פעם אחת אסרינן אותה."	סימן קפט סעיף יז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"קפצה ג""פ בר""ח וראתה, מה הדין אי הגיע ר""ח ולא קפצה או שקפצה ביום אחר.<br>אי קפצה בר""ח מה דינה, וכמה זמן"	אינה צריכה לחוש.<br>אסורה עד סוף העונה.	סימן קפט סעיף יח		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"יש שקובעות וסת ע""י מקרים שיארעו בגופה הטור פירט 4 מקרים באר מהם (רמז 1 יש בו ג' שיטות מהו, 2 הטור כתב דהוא מלמטה והוא עם ריח לא כ""כ נעים והש""ך הביא מהרמב""ם דהוא מלמעלה ואמר דלענין דינא שניהם אמת, 3 חוששת או בטבור או בבית הרחם, 4 ראשה ואבריה כבדים עליה)<br>מה הוא פיהוק פרט ג' שיטות (רמז פושט זרעתיו, פותח פיו, מוציא קול דרך הגרון) מה הדין לענין דינא ומדוע.<br>בכמה פעמים הוסת הגוף נקבע, לשיטת המחבר שא""א לקבוע וסת לקפיצות האם אפשר לקבוע וסת לפיהוק ומדוע (רמז ביאר הש""ך עיקר הראיה)<br>פיהוק או עיטוש של פעם אחת (הוא צורה של פיהוק ועיטוש מסוימים) האם הוסת נקבע ומדוע."	"פיהוק, עיטוש ואמר הטור דהוא דרך מטה והביא הש""ך מהרמב""ם דהוא דרך מעלה, חוששת בפי כריסה או בשיפולי מעיה, ראשה ואבריה כבדין עליה.<br>או אדם שפושט זרעתיו מחמת כובד, או אדם שפותח פיו מחמת כובד, או אדם שמוציא קול דרך הגרון מחמת המאכל שאכל. אמר הטור דכולם אמת דכל חוש שינוי הגוף הוא סימן להתעררות דם וכיון שהחזיקה בו צריכה לחוש לו.<br>ג""פ אשפר לקבוע כיון דשאני קפיצה שעיקר הראיה מחמת האונס משא""כ בפיהוק עיקר הראיה היא מחמת הווסת.<br>לא כיון שזה דרך כל אדם ולא הוי שינוי.<br>"	סימן קפט סעיף יט		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"האם יכול להיות וסת הגוף שלא תלוי בימים אלא בכל פעם שתפהק תראה דם ויהיה וסתה פרט טור וכן פסק המחבר, ואילו הביא הב""י מהרב המגיד שנראה לו אחרת ברמב""ם (רמז, הרמב""ם למד דכל ההתר עד שעה שרגילה לראות בוסת הגוף הוא לענין טהרות אבל לבעלה אסורה)"	"טור ופוסקים- אינו תלוי בימים, הרב המגיד ברמב""ם- שהוסת הגוף בא רק בזמן וסת הימים, ונפק""מ שיש למודה לראות תכף כשבא המקרה ההוא ויש לאחר שעה ואינה חוששת חוששת אלא לשעה ההיא לטהרות."	סימן קפט סעיף יט		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"פיהקה ב' פעמים בר""ח וראתה, ואח""כ פיהקה שלא בר""ח וראתה, באר איזה וסת קבעה אשה זו, ומדוע.<br>פיהקה ב' פעמים בר""ח וראתה, ואח""כ בר""ח השלשי ראתה בלא פיהוק, באר איזה וסת קבעה אשה זו, ומדוע.<br>פיהקה ב' בפעמים בר""ח וראתה פעם שלישית פיהקה בכ""ט לחודש, וראתה בר""ח, באר איזה וסת קבעה אשה זו, ומדוע. הקשה הש""ך הרי בקפיצה דעת המחבר דלא אמרינן הקפיצה של אתמול גרם ומדוע הכא אמרינן באר מה ביאר הש""ך (רמז קפיצה אונס, אומר ולא מסביר)"	"קבעה וסת לפיהוק דהוברר הדבר שאין הר""ח גורם אלא הפיהוק.<br>קבעה וסת לר""ח דהוברר הדבר שאין הפיהוק גורם אלא הר""ח.<br>קבעה וסת המורכב לפיהוק ור""ח, דאמרינן הפיהוק של אתמול גרם את הראיה של היום, ביאר הש""ך דשאני קפיצה דמחמת אונס הוא בא, וביאורו דדבר שבא ע""י אונס לא יכול לגרום ליום אחר אבל דבר דהוא טבעי כגון פיהוק יכול לגרום ליום אחר."	סימן קפט סעיף כ		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"פיהקה בר""ח וראתה, ואח""כ פיהקה בתוך ימי החודש האם היא צריכה לחוש שמא תראה בפיהוק זה לענין איסור תשמיש ולענין בדיקה.<br>מה הדין אי לא בדקה בזמן הפיהוק האם היא מותרת בלא בדקיה או אסורה.<br>מה הסברא לחלק בין וסת שאינו קבוע בפיהוק לוסת שאינו קבוע בשאר וסתות בציור הנ""ל, פרט ט""ז (רמז דרך הטבע לפהק בשעת ראיה או סמוך לו)<br>האם היא צריכה לחוש לר""ח הבא לענין איסור תשמיש ולענין בדיקה, אפ' אי לא תפהק, ומדוע."	"כן<br>אסורה<br>ביאר הט""ז דוסת הפיהוק יותר חמור כיון שכך דרך הטבע לפהק בשעת ראיה או סמוך לו ולכן החמירו בו חז""ל לאסור את האשה עד שתבדוק.<br>כן מדין וסת שאינו קבוע, דאולי מה שראתה בר""ח עם פיהוק היה משום ר""ח."	סימן קפט סעיף כא		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	פיהקה היום וראתה, ופיהקה לסוף שלושים וראתה, פרט ג' חששות שאשה זו צריכה לחוש.	צריכה לחוש לוסת החודש דאולי מה דראתה הוא משום וסת החודש, צריכה לחוש לוסת ההפלגה דאולי מה שראתה הוא משום וסת ההפלגה, וצריכה לחוש משום וסת הפיהוק דאולי מה דראתה הוא משום שיש לה וסת לפיהוק.	סימן קפט סעיף כב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"וסת הגוף שנקבעת ע""י פיהוק או עיטוש, האם אחד מהם קובע עם חברו כגון פיהקה פעם אחת ונתעטשה ב' פעמים.<br>האם אכילת שום, ובצל, ופלפלין, קובע וסת כוסת הגוף או כמו קפיצה דקובע רק במורכב, פרט רשב""א, ותוס'. (הביא בזה הרמ""א את שניהם בתור י""א)<br>האם אכילת שום ובצל ופלפלין מצטרפים לקביעת וסת, ואיך מוגדרת הווסת שקובעת.<div>הקשה הב""י למה לא הביא הטור דאשה קובעת וסת לאכילות האלו, באר מה ביאר (רמז המקור שאשה קובעת וסת באכילת אלו הוא דיוק מדברי רב הונא בר חייא אמר שמואל שאמר למה שלא מנו חכמים שלושה, ודבריו נדחים במה שאמר לימים שנים לוסתות אחד) מה יש לדון בתרוץ הב""י.</div>"	"לא<br>רשב""א אינו קובע לבד אלא רק בצרוף של ימים בתור וסת המורכב, תוס' קובע אף לבד כמו וסת הגוף.<br>כן, וסת לאכילת דברים חמים.<div>ביאר הב""י כיון דדברי רב הונא בר חייא אמר שמואל נדחה במה שאמר לימים שנים לוסתות אחד אף נדחה במה שאמר למה שלא מנו חכמים שלושה, ולכן לא הביא זה הטור, ויש לדון האם הטור לא סבר דין זה ולכן לא הביא זאת או שדרכו להביא רק מה שכתוב בגמ' וכיון שדבריו נדחים לא חשוב שכתוב בגמ' ולכן לא הביא זאת.</div>"	סימן קפט סעיף כג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מאיזה זמן יש על האישה חיוב פרישה באופנים שיובאו.<br>אי רגילה לראות בתחילת וסת הגוף, או בסופו, והראיה מובלעת בוסת.<br>אי רגילה לראות בתחילת וסת הגוף, והראיה נמשכת יותר מהוסת, פרט ב' שיטות ומה פסק המחבר.&nbsp;<br>אי רגילה לראות בסופו של וסת הגוף, והראיה נמשכת יותר מהוסת, לשיטה שאסורה כל העונה, מאיזה זמן היא אסורה מתחילת הוסת או מהשעה שרגילה לראות (מדויק מלשון הטור והמחבר, וכן כתב החוו""ד ואמר שמלשון הרשב""א בתורת הבית הארוך לא משמע כך) ומדוע (רמז ז""ל החוו""ד ונראה הטעם דהוי כוסת הימים דהוה כמוחזקת ביום שתפהק תראה, משום הכי אסורה מתחילת הפיהוק, דמתחילת הפיהוק שוב נקרא יום שמפהקת ואסורה)<br>---רשות--לפי איך שביאר החוו""ד מה הדין אי רגילה לראות אחר הפיהוק, האם יש לה חיוב פרישה מזמן התחלת הפיהוק. (הוא אמר זאת בעצמו)<br>הקשה הב""י סתירה בדעת הרשב""א לעיל בסימן קפ""ד באשה שראתה ב' או ג' ימים פסק הרשב""א דצריכה לפרוש רק בעונה הראשונה של הוסת, ואילו הכא אי הראיה ממשיכה אחר הוסת כתב דצריכה לפרוש כל העונה, ביאר בזה הב""י ביאור באר מה ביאר. (רמז אין שיעור התחלת הוסת פחות משיעור ששיערו חכמים דהינו עונה) ביאר בזה הב""ח ביאור באר מה ביאר (רמז כמו דביאר לעיל, בהחילוק בין נמשך ראיתה מקודם הנץ לאחר הנץ לרואה ג' ימים רצוף, דלא שייך לראות ג' ימים רצוף) הקשה עליו הש""ך ב' שאלות באר מה הם (רמז דהרי הרשב""א סבר אי נמשך ראיתה לאחר הנץ דאינה אסורה אפ' שיעור הנמשך בו, ועוד הקשה דהכא אסורה כל העונה ולא רק שיעור הנמשך בו)"	"אי רגילה לראות בתחילת הוסת- יש לה חיוב פרישה כל משך הוסת, אבל אחר הוסת היא מותרת. אי רגילה לראות בסוף הוסת יש לה חיוב פרישה רק בסופו.<br>שיטה א'- דאסורה רק משך הוסת. הרשב""א- אסורה מתחילת הוסת עד סוף העונה, ופסק המחבר כהרשב""א.<br>אסורה מתחילת הוסת, ביאר החוו""ד כיון דיש ליום הזה דין של וסת הימים וכמו דבוסת הימים אסרינן כל העונה אף הכא אסרינן כל העונה.<br>אסורה מתחילת הוסת.<br>ביאר הב""י דבאמת צריכה להיות אסורה רק בתחילת הראיה ולא כל משך הראיה אבל בהגדרת חז""ל תחילת הוסת הוא לא השעה שבו התחילה לראות אלא העונה שבו היא רואה, ולכן אסרו את האשה כל העונה.<br>ביאר הב""ח דבראתה ג' ימים אסרינן תחילת הראיה כיון דא""א שתראה ג' ימים רצוף וזה לא מוגדר בתור ראיה אחת אלא הרבה ראיות ואזלינן לפי תחלית הראיה משא""כ הכא אפשר לומר דהוא נעשה רצוף וזה מוגדר בתור תחילת הראיה.<br>הקשה עליו הש""ך דהרי אפ' בראיה רצופה סבר הרשב""א דאינה אסורה שיעור הנמשך בו, ועוד הקשה דא""כ מדוע אסורה כל העונה שתיהיה אסורה רק שיעור הנמשך בו."	סימן קפט סעיף כד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"לשיטת הטור דאשה קובעת וסת לקפיצות האם דינו כוסת הפיהוק שאי רגילה לראות בסוף הפיהוק אסורה רק בסוף הפיהוק, או שאסורה כל העונה (הסתפק בזה הב""י ופשט מכח מה דכתב הרמב""ן בהלכות)"	"הסתפק בזה הב""י והביא את הרמבן בהלכות שאמר שאסורה רק בשעה דבו היא רגילה לראות ונראה שכך הסייק."	סימן קפט סעיף כה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"האם חוששת לוסת הגוף שנקבע בפעם אחת, ואיך עוקרים חשש זה.<br>איך עוקרים וסת הגוף שנקבע בג""פ.<br>איך עוקרים וסת הגוף שהורכב מיום מסוים."	"חוששת, ע""י שיקרה המקרה פעם אחת ולא תראה.<br>ע""י שיקרה המקרה ג""פ ולא תראה.<br>ע""י שמגיע היום ויקרה בו המקרה ולא תראה, אבל אי יגיע היום ולא יקרה המקרה הוא לא יעקר."	סימן קפט סעיף כו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מדין התלמוד האם אשה קובעת וסת באופנים הבאים, ומדוע.<br>ראתה א' ה' א' ה' א' ה' האם קובעת וסת לה'<br>ראתה א' ט""ו א' ט""ו א' ט""ו האם קובעת וסת לט""ו<br>אי ראתה ב' הראיות הראשונות ממעין סתום וראיה שלשית היה מעין פתוח האם קובעת וסת (כגון א' א' כ""ה א') ומדוע, והאם צריכה לחוש ליום כ""ה משום וסת שאינו קבוע, ומדוע (רמז נראה מדברי הב""ח ספק, ובשו""ע הרב חידש דיש קביעות לתוספת דמים)<br>מה הדין אי ב' הראיות הראשונות במעין סתום וראיה שלשית בימי זיבות האם תקבע בזה וסת, ומנלן לומר כך. (רמז יש מחלוקת בין ר' יוחנן לר""ל האם אשה קובעת וסת בימי נדות אבל בימי זבות לכו""ע קובעת, וביאר הש""ס דאירי דראתה ב' פעמים במעין סתום ופעם שלשית רראתה במעין פתוח. רב הונא בר חייא משמיה דשמואל אמר שאשה לא קובעת וסת בימי זבות, ורצה הרשב""א לישב שלא חולקים)<br>אשה לא יכולה לקבוע וסת בימי זבות האם צריך לחוש לכך מדין וסת שאינו קבוע (רמז זה מחלוקת ר""פ ורב הונא בריה דרב יהושע) פרט רשב""א בשם כל הפוסקים וכן נראה דנקט הטור, ראב""ד ורמב""ם.<br>מה הדין בזמננו לקבוע וסת בימי זבות, ומדוע. ומה הדין בימי נדות (הרב במברגר אמר לי בשם שו""ע הרב דבימי נדות היא לא קובעת אבל במחבר כתוב לכאו' לא כך)"	"א' ה' -לא קובעת וסת כיון דראית ה' הוא בימי נדות<br>א' ט""ו- לא קובעת וסת כיון דראית ט""ו הוא בימי זיבה<br>קובעת וסת לא' דאמרינן דבאמת זמן וסתה הוא א' ומה דראתה בכ""ה הוא משום דמים יתרים נתוספו בה, כן (וטעם הדבר הש""ך נראה דהוא ספק מה תקבע או א' או כ""ה, ובשו""ע הרב ביאר דהוא משום ששיך לקבוע וסת דתוספת דמים)<br>אמר הב""י בשם הרשב""א דתקבע, וביאר טעמו דרוצה לישב את ר' יוחנן ור""ל שאמרו דאשה קובעת וסת בימי זבות עם ר' הונא בריה דרב יהושע שאמר שלא תקבע דהוא דיבר שב' הראיות הראשונות היו ממעין פתוח והם דיברו שהיה ממעין סתום, וא""כ לכו""ע קובעת בזה.<br>רשב""א בשם כל הפוסקים לא צריך לחוש דהלכה כרב הונא בריה דרב יהושע משום שבוסתות שומעים להקל, ועוד דרבין וכל נחותי ימא אמרו כמותו, וכן משמע מהטור מהא דלא הזכיר שצריך לחוש, אבל הראב""ד והרמב""ם פסקו כרב פפא דצריך לחוש.<br>קובעת דתיקנו שלא להפריש בין ימי נדות לזבות, וטעמא דמילתא דעם שבשדות לא ידע מהם ימי זבות ונדות והתבלבל להם המספר. קובעת דאף זה היה בתקנה, ואילו השו""ע הרב אמר שאינה קובעת."	סימן קפט סעיף לב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הדין בזמננו אשה שראתה ג""פ בר""ח, ורבעית בב' לחודש ובר""ח וכן חמשית וששית , איזה וסת יש לה<div>הביא הש""ך ראב""ד דאי יש לה וסת לראות בר""ח וראתה ברבעית בכ' לחודש ואח""כ בר""ח וכן בחמשית ובששית, אף בזמן הגמ' תקבע וסת וביאר הראב""ד מדוע, באר מה אמר הראב""ד (רמז נהי דלכתחילה אינו נקבע מ""מ אינו נעקר) לא הבנתי אותו</div>"	"יש לה ב' וסתות וסת בר""ח ווסת בב' לחודש<div>ז""ל הראב""ד וא""ת והלא ריש ירחא בתוך י""א לראית עשרים אין בכך כלום שהרי ובעת מתחילה ונהי דלכתחילה אינה קובעת וסת בתוך י""א, אבל אם נקבע מתחלה כבר נקבע ואינו נעקר עד שיעקר ממנה ג""פ, עכ""ל. ודבריו צ""ב דנהי דלא חשיב עקירא כיון דראתה מ""מ תחשב מסולקת דהרי בימי זיבה האשה חשיבי מסולקת..</div>"	סימן קפט סעיף לב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"האם זבות צריכה להיות סמוך לנדות (הכונה שתראה ראית נדות) פרט רמב""ן וכן הפשטות, ורמב""ם, ובאר לפי הרמב""ם מהו ימי נדה וימי זיבה"	"רמב""ן צריכה להיות סמוך לנדות כגון לאחר שעברו עליה שבעה ימים מראית הנדה יש לה י""א יום שיכולה להיות בהם זבה, לרמב""ם לא צריך להיות נדה אלא יש לאשה סדר קבוע שבעה ימי נדה וי""א ימי זיבה ולא איכפת לן אי נעשית נדה או לא."	סימן קפט סעיף לב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"הרמב""ם בפרק ח' פסק כרב פפא וכתב אם נקבע לה וסת בימי זיבתה הרי זו חוששת לוסת, וכל וסת שקבעה בימי זיבתה אם נעקרה אפ' פעם אחת נעקרה ואינה צריכה להעקר שלש פעמים שחזקת דמים מסולקים לימים אלו.<br>האם מה דאמר הרמב""ם דבחזקת דמים מסולקים בימים אלו היה פשוט לב""י או שהיה קשה לו. (רמז הקשה במעוברת ומניקה רוב הנשים אין דרכן לראות בהם)<br>והביא הב""י שמשמע מסוף בנות כותים כהרמב""ם באר מהיכן (רמז כל אחד עשר יום..)"	"היה לו קשה דבשלמא מעוברת ומניקה אין דרך רוב נשים לראות אבל בימי זיבה אינו מוצא טעם לדבר זה.<br>ואמר שמשמע כמו הרמב""ם דכתוב י""א יום בחזקת טהרה."	סימן קפט סעיף לב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"תינוקת שלא הגיע זמנה לראות אי ראתה ג' ראיות מחזיקה עצמה לרואה,&nbsp; &nbsp; &nbsp;עברו עליה ג' עונות וראתה דיה שעתה, ועוד עברו עליה ג' עונות וראתה דיה שעתה, ועוד עברו עליה ג' עונות וראתה הרי היא ככל הנשים. הסתפק הש""ס אי לאחר הפסקה ראשונה חזרה לראות בעונות קטנות מה דינה, אמר רב גידל אמר רב פעם ראשוה ושניה דיה שעתה שלשית מטמאה מעת לעת.<br>כתב הרשב""א ביאור בדברי רב גידל וביאר הב""י מה התכון הרשב""א לומר, באר מהו.<br>ז""ל הרשב""א אמר רב גידל אמר רב, פעם ראשונה ושניה דיה שעתה שלשית מטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה, כלומר שאין הפרש בין ראתה בעונות קטנות לרואה בעונות גדולות לעולם אינה חוזרת לחזקת דמים עד שתחזור ותראה עוד ג' ראיות, וקרי פעם ראשונה לאותה ראיה ראשונה שראתה לאחר שעברו עליה ג' עונות, דעכשיו יוצאת ג' הפלגות שוות מבניהם, עכ""ל.<br>(רמז להנ""ל הב""י הוציא מהרשב""א דין מחודש והוצרך לדחוק דחיקות ברשב""א)<div>הקשה הב""י בהמשך הגמ' הסתפק הש""ס הדר חזיא בעונות מהו, (לאחר הפסקה שניה ראתה וא""כ ראתה עוד ראיה בעונה בינונית) אמר רב כהנא אמר רב גידל אמר רב פעם ראשונה דיה שעתה שניה מטמאה מעת לעת, הקשה מזה ה""ב על ביאורו באר מה הקשה.</div><div>דחה הב""י דפעם ראשונה שאמר על זה רב גידל דיה שעתה כונתו לפעם שלשית באר מדוע (רמז הולך על הפעם שאחר חזיא בעונות)</div><div>האם יש הבדל בין רב גידל הראשון לרב גידל השני.</div><div>הקשה הט""ז מכח זה קושיא על הב""י, והקשה עוד הרי הרשב""א אמר דהמשנה הולכת אף לרשב""ג דב' הראיות השניות מגלות על הראשונה שהיא לא מקרה וא""כ מדוע צריך ד' ראיות ולא מספיק ג' (לא הבנתי את קושיתו)</div><div>מכח שאלות אלו ביאר הט""ז את הרשב""א באופן אחר, באר איך (רמז ביאר דהרשב""א מדבר על הציור של הסיפא ראתה כל 90 יום) וביאר מה החידוש שהרשב""א בא לומר (רמז הראיה דקודם הפסקה ראשונה אינם מצטרפת לקביעות וסת מ""מ לוסת ההפלגה של 90 יום מצטרפת)</div><div>לדעת הט""ז האם בשביל להחזיק את הקטנה לרואה צריך שתקבע וסת או מספיק שתראה ג' ראיות.&nbsp;</div><div>&nbsp;האם ראיות דקודם הפסקה שניה ואחר הפסקה שניה מצטרפות.&nbsp;</div><div>והאם ראיה דקודם הפסקה ראשונה מצטרפת.</div><div>כתבו הטור והמחבר וז""ל אם פסקה שלוש עונות בינוניות שהם תשעים יום ולא ראתה אינה חוששת לוסת הראשון כלל וחזרה לקדמותה, ואפ' חזרה לראות באותן עונות שהיא למודה לראות בהן אינה חוששת עד שתחזור ותקבענו שלוש פעמים.&nbsp;</div><div>הקשה הט""ז על עצמו דמלשון משמע שלא חוששת כלל אפ' לא לוסת שאינו קבוע באר איך ביאר זה.</div><div>האם הש""ך בנקודות הכסף הסכים לביאור של הט""ז ברשב""א, והאם הסכים אף לדינו של הט""ז דאי ראתה ג""פ ללא קביעות וסת חוששת לראיתה מדין וסת שאינו קבוע, ומדוע (רמז משום לשון הפוסקים הנ""ל)</div><div>הביא הט""ז ראיה לדבריו מהרשב""א במשמרת הבית באר מה היא (רמז הרא""ה מביא ביאור שהרשב""א מקשה עליו שאלות והרשב""א במשמרת אומר שהוא סובר כאותו ביאור)</div>"	"הב""י- ביאר דהרשב""א בא לומר דטעם רב גידל שהאשה מטמאה בראיה שלשית הוא משום שקבעה וסת ההפלגה אבל א לא היתה קובעת היא לא היתה מוחזקת לרואה, והתקשה מאוד א""כ איך יוצא ג' הפלגות הרי יש רק ג' ראיות (והסיף עוד ב' קושיות שהם אותו רעיון דאי סבר הרשב""א דמצליחה לקבוע וסת הפלגה בג' ראיות א""כ אי חזרה לראות אחר הפסקה שניה למה בראיה הראשונה דיה שעתה הרי יש לה וסת מראיה דקודם הפסקה ראשונה ומראיה דאחר הפסקה ראשונה ומראיה דאחר הפסקה שניה, והקשה זה בב' צורות מה הקשה המקשן ולמה התרצן לא אמר שבאמת טמאה)<br>וביאר דבאמת איכא ד' ראיות, ומה דכתב הרשב""א שר' גידל קרא ראיה ראשונה לראיה שראתה לאחר שעברו עליה ג' עונות כונתו ראיה ראשונה לאחר שכבר ראתה ראיה לאחר ההפסקה.<br>הקשה- רב גידל אמר דבראיה שניה מטמאה מעת לעת וקשה הרי הוסת לא נקבע עד שתראה ראיה שלשית לסוף עונה (שזה בעצם ראיה רבעית)&nbsp;<br><div>ביאר- דמה דאומר פעם ראשונה דיה שעתה כונתו פעם ראשונה לאחר שחזיא בעונות וא""כ הוא ראיה שלשית (ראשונה אחר הפסקה שניה, שניה העונות, ושלשית שעל זה אמר רב גידל פעם ראשונה)</div><div>לא בשניהם צריך עוד ג' פעמים בשביל להחזיק את האשה.</div><div>הקשה הט""ז על הב""י א""כ למה רב גידל הראשון התנסח בצורה אחת ורב גידל השני התנסח בצורה אחרת.</div><div>ביאר הט""ז דבאמת לא צריך לקבוע וסת בשביל להחזיק עצמה לרואה אלא אי ראתה ג' ראיות אפ' מפוזרות מחוזקת לרואה. ומה דהרשב""א אומר דיוצא ג' הפלגות שוות הוא מדבר על הסיפא דראתה כל 90 יום, והרשב""א מחדש בזה דאפ' דהראיות דקודם הפסקה ראשונה לא מהני לקביעות וסת ולהחזיק את האשה לרואה כיון דההפלגה הראשונה החזירה את האשה לקדמותה מ""מ אי ראתה כל 90 יום מהני ראיה דקודם הפסקה ראשונה להחזיק וסת ההפלגה וטעמו ביאר הפרי דעה דהיא רק באה לומר מתי היא מתחילה להפליג.</div><div>מספיק שתראה ג' ראיות.</div><div>כן</div><div>לא</div><div>ביאר הט""ז דכונתם לומר דאינה חוששת לוסת הקבוע שהיה לה עד שתקבע מחדש אבל לוסת שאינו קובע חוששת.</div><div>הש""ך הסכים לביאור של הט""ז ברשב""א אבל לא הסכים לדין שאמר דקטנה חוששת לוסת שאינו קבוע כיון דמלשון הרשב""א טור ומחבר משמע דאינה חוששת כלל. ואמר דכלל הוא בידנו דתינוקת ל""ח לוסת שאינו קבוע.</div><div><br></div>"	סימן קפט סעיף כז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"תינוקת שלא הגיע זמנה לראות בכמה ראיות מתחזקת לרואה וקובעת וסת טור,<br>&nbsp;והאם בריתא זו היא לרבי או לרשב""ג, פרט רשב""א&nbsp; ויש מפרשים, ומדוע, וכמו מי פסקו הפוסקים"	"טור וכן כתוב בבריתא וסת רגיל בג' ראיות וסת הפלגה בד' ראיות<br>רשב""א היא לכו""ע דאפ' לשיטת רבי דאפשר להחזיק חזקה ע""י ב' ראיות מ""מ בתינוקת מודה דצריך ג' כיון דהראה ראשונה היא מקרה וארעי ולרשב""ג מספיק ג' ולא צריך ד' כיון דאמרינן דב' ראיות האחרונות מגלות על הראיה הראושנה שהיא לא מקרה.&nbsp; יש מפרשים דזהו רק לרבי אבל לרשב""ג בעינן ד' ראיות, כיון דראיה ראשונה היא מקרה, כמו הרשב""א."	סימן קפט סעיף כז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"קטנה שראתה, והפסיקה ג' עונות וראתה, הפסיקה ג' עונות וראתה, והפסיקה ג' עונות, וראתה, מה דינה (כו""ע)<br>ומה הדין אי פיחתה או הותירה כגון 91 92 93, פרט טור, ורש""י וכן מבואר בט""ז, ופרט מקורו של רש""י (רמז זקנה) ומה טעמו של רש""י (רמז סברא)&nbsp;"	"קבעה וסת לראות כל 90 יום<br>לא קבעה וסת, ורש""י סבר דקבעה לראות כל חודש שלשי, והמקור לזה דבזקנה כתוב בגמ' דאי פיחתה או הותירה כבר אינה חשיבא זקנה שמסולקת מדמים והמקור של דין זה הוא מזקנה.&nbsp; צ""ל דיש לאשה סוג של וסת לראות כל ג' עונות&nbsp;<div>וכן מבואר בט""ז כיון דביאר את ר' גידל בתריתא בציור שהאשה ראתה והפסיקה 90 וראתה והפסיקה 90 וראתה והפסיקה 30 מוחזקת בדם לענין טומאת מעת לעת.</div>"	סימן קפט סעיף כז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"כתב הטור&nbsp; לענין תינוקת שהפסיקה ג' עונות ""ואפ' חזרה לראות באותן עונות שהיתה למודה לראות בהם אינה חוששת עד שתחזור ותקבענו"" לפני שקבעה את הוסת האם היא חוששת לו מדין וסת שאינו קבוע פרט, דיוק של הב""י בטור וכן סבר הט""ז (פרט האם הט""ז דייק כך בטור), רשב""א וכן סבר הש""ך בנקודת הכסף (פרט מה אמר בדעת הטור והמחבר)<div>הקשה הב""י על שיטת הרשב""א דמועוברת ומניקה אינן יכולת לקבוע וסת ואפ""ה צריך לחוש לראיתן מדין וסת שאינו קבוע, באר קושיתו.</div><div>באר מה ביאר הב""י (רמז הכא בטבע אינה ראויה לראות התם בטבע ראויה לראות אלא שיש לה סילוק)</div><div>למה דומה זקנה בהנ""ל (רשב""א בתורת הבית הארוך להדיא)</div><div>למה הטור לא כתב דה""ה בזקנה (רמז לא היה הרבה ספרים וזה כתוב בארוך)</div>"	"דייק הב""י דמשמע דאינה חוששת מדין וסת קבוע אבל חוששת מדין וסת שאינו קבוע וכן באמת סבר הט""ז אבל אמר שהלשון של הטור משמע שאינה חוששת כלל.<br>רשב""א כתב להדיא דאינה חוששת כלל וכן דיק הש""ך בטור הנ""ל ובמחבר.<div>הקשה דהרי מעוברת ומניקה אינן יכולים לקבוע וסת ואפ""ה חוששים לוסת שאינו קבוע שלהם, תינוקת שראויה לקבוע וסת כ""ש שניחוש לוסת שאינו קבוע שלה.</div><div>ביאר דתינוקת בטבע אינה ראויה לראות ולכן לא חוששים לה, אבל מעוברת יש לה טבע שראויה לראות אלא שיש לה סילוק מחמת העיבור ולכן חוששין לה.&nbsp;</div><div>לתינוקת.</div><div>כיון דלא ראתה זאת ברשב""א דהיה לו רק את התורת הבית הקצר.</div>"	סימן קפט סעיף כז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"כתבו הטור והמחבר אלא שיש הפרש בינה (קטנה) לגדולה שאע""פ שהוחזקה רואה וקבעה לה וסת אם פסקה שלוש עונות בינונית שהם תשעים יום ולא ראתה אינה חוששת לוסת הראשון כלל.<br>אשה שיש לה וסת החודש בסרוג או וסת ההפלגה של 35 יום כמה זמן צריכה להפסיק לראות בשביל לא לחשוש לוסתה, פרט מה הדין בתינוקת ובגדולה (ש""ך)<div>הקשה הדרישה למה נקט שפסקה ג' עונות בינויות והוה ליה למימר שפסקה שלוש עונות מהעונות הראשונות יהיה מה שיהיה, באר מה הקשה, ומה סבר בציור של הש""ך.&nbsp;<br>&nbsp;איך ביאר הדרישה את הטור (רמז בסיפא של הטור בא לומר דאי ראתה כל 90 יום קבעה וסת) האם הש""ך הסכים עם הביאור של הדרישה<br>תינוקת שיש לה וסת ל15 יום והפסיקה חודש וחצי ועתה ראתה ב15 יום האם היא חוששת לוסתה, ומה הדין אי לא ראתה בוסתה האם היא חוששת לראיה זו לוסת שאינו קבוע ולעונה בינונית (פרישה והש""ך מביא אותו)&nbsp;<br>לכאו' הש""ך לא מובן דאי חשוב לו לומר לא כמו הדרישה נראה שמדיק זאת בטור מזה שבחר לומר שהפסיקה ג' עונות וא""כ אי מסכים לפרישה א""א לדיק כדבריו.</div>"	"גדולה בוסת הסרוג צריכה להפסיק 6 חודשים ובוסת ההפלגה צריכה להפסיק ג' עונות שרגילה לראות בהם, בקטנה מספיק שתפסיק 90 יום וחוזרת לקדמותה.<div>הקשה הרי היא צריכה להפסיק ג' עונות של הוסת שלה ולמה כתב המחבר ג' עונות בינונית, ומבואר מקושיתו דחלק על הש""ך וסבר דאינה צריכה ג' חודשים אלא צריכה את וסתה אפ' אי הוא יותר מג' חודשים.<br>דהטור אומר שמפסיקה עונות בינונית כיון דבסיפא של הטור אירי שקבעה לראות כל ג' עונות ואגב זה הכא אירי שהפסיקה ג' עונות בינונית, לא.<br>חוששת לוסתה, כן וצריכה למנות לה וסת שאינו קבוע ועונה בינונית.</div>"	סימן קפט סעיף כז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"אשה שיש לה וסת הגוף שמורכב מיום ידוע, מתי יש לה חיוב פרישה, מה פסק הטור והמחבר בסעיף כ""ה. (מה הדין בקפיצה המורכבת מיום ידוע, ש""ך אות נ)<br>הקשו האחרונים, דהרי הב""י כתב דמקור הדין הזה הוא מהראב""ד, וא""כ יש סתירה בדברי הראב""ד דבסוף סימן קפ""ד הביא הב""י מהראב""ד דאי יש לה וסת הגוף המורכב מיום ידוע אסורה רק בזמן וסת הגוף, באר קושיתם.<br>באר מה ביאר התורת השלמים (רמז הראב""ד בסעיף כ""ה לא כתב זאת בספרו אלא הרא""ש מצטט אותו והוא מצטט שם עוד דינים מהראב""ד)<br>באר מה ביאר הט""ז (רמז חילק בין לפני שבא וסת הגוף לאחר שבא וסת הגוף)<br>הקשה עליו הש""ך בנקודות הכסף קושיא באר מה הקשה (רמז לשונו של המחבר אסורה כל עונת הוסת כמו וסת הימים גרידא, הוא הקשה עליו עד הרבה קושיות)&nbsp;<div>באר מה ביאר הש""ך (רמז יש אשה שקבעה וסת שתפהק בר""ח אבל לא קבעה שתראה ע""י פיהוק ופעם אחרונה ראתה ע""י פיהוק, ויש ס""ד דתיהיה אסורה כל העונה)<br>הקשה עליו החוו""ד דצריכה להיות אסורה כל העונה משום וסת החודש, באר מה ביאר החו""ד (רמז יש אשה שקבעה דאי תפהק בר""ח תראה אבל אין לה וסת לפהק בר""ח, ודינה שאסורה רק בזמן הפיהוק)<div>--------------------</div><div>סעיף י""ט כתב הטור ואם בא וסת הגוף לזמן ידוע כגון וכו' ואינה חוששת אלא לשניהם יחד ואם הגיע העת ולא בא המיחוש או שבא המיחוש בלא עתו אינה חוששת, האם אינה חוששת לגמרי או אינה חוששת מדין וסת קבוע אבל חוששת מדין וסת שאינו קבוע, באר איך למד זה הב""י.</div><div>המחבר העתיק את לשון הטור וכתב ע""ז הרמ""א ודוקא שקבעה לה וסת לשניהם ביחד אבל מתחילה חוששת לכל אחד בפני עצמו וכו', באר באיזה נקודה חלק הרמ""א על המחבר, פרט ש""ך (רמז חלק בהכול) וט""ז (רמז בא המיחוש בלא הזמן). (החוו""ד מעמיד מחלוקת זו)</div><div>יש להביא ראיה לחו""ד בדעת הט""ז באר מה היא (רמז הרמ""א הכא חולק ובסעיך כ""ה לא חולק)</div><div>מה הטעם של המחבר והטור שאי בא המחוש בלא העת חוששת לו (מבואר מהחו""ד אות כ""ג) (רמז כעין איגלי מילתא)</div></div>"	"כל העונה (אסורה כל העונה)<br>הקשו האחרונים הרי הב""י כתב דמקור הדין שאסורה כל העונה הוא מהראב""ד דהרא""ש הביא בשמו שאסורה כל העונה וא""כ קשה דבסימן קפ""ד הביא הב""י ראב""ד דאסורה רק בשעת הפיהוק ואי לא פיהקה מותרת.<br>ביאר התורת השלמים דמה דמביא הרא""ש בשמו של הראב""ד הוא לא מתכון דדין זה הוא מהראב""ד אלא ששאר הדינים שאמר שם הם מהראב""ד ודין זה הוא מסברא שלו.<br>ביאר הט""ז דלעיל בסימן קפ""ד אירי הראב""ד קודם שהאשה פיהקה האם צריך לחוש שמא תפהק ואמר שלא צריך לחוש והכא אירי הראב""ד אחר שפיהקה ולא ראתה האם מותרת או צריך לחוש שמא תראה דם, ופסק בזה המחבר דאחר שפיהקה צריך לחוש שמא תראה דם.<br>הקשה עליו הש""ך אם כתבו דדינו כוסת הימים גרידא א""כ צריכה להיות אסורה אף קודם הפיהוק, ביאר הש""ך דסימן קפ""ד אירי באשה שקבעה וסת שתפהק בר""ח אבל לא קבעה וסת שתראה ע""י פיהוק, וחודש שעבר ראתה ע""י פיהוק בר""ח וחידש הראב""ד דמותרת, אבל בסעיף כ""ה אירי באשה שקבעה וסת לראות ע""י פיהוק.<br>ביאר החו""ד דהתם אירי באשה שיש לה וסת שאי תפהק תראה אבל אין לה וסת לפהק וס""ד דצריכה לחוש שמא תפהק קמ""ל דלא חישינן שמא תפהק ואף אי תפהק אסורה רק בזמן הפיהוק, והכא אירי באשה שקבעה וסת לפהק בר""ח.<div>----------------</div><div>אינה חוששת מדין וסת קבוע אבל חוששת מדין וסת שאינו קבוע.</div><div>ש""ך- הרמ""א סבר דאינה חוששת לכלום לא ליום לבדו ולאלמיחוש לבדו אלא לשניהם יחד.&nbsp; ט""ז- חולק רק אי בא המיחוש ולא בא היום דאומר שלא צריך לחוש אבל מודה דאי בא היום אפ' שלא בא המיחוש אסורה כמו שמבואר בסעיף כ""ה.</div><div>דבסעיף כ""ה כתוב אשה שיש לה וסת המורכב והגיע היום אסורה אפ' שלא בא המיחוש, ויש להקשות למה הרמ""א לא חולק שם שמותרת, ולט""ז זה מובן דהתם אירי בבא היום והכא אירי בבא המיחוש.</div><div>דחישינן שמא האשה לא קבעה וסת מורכב אלא וסת רק למיחוש ובמקרה זה יצא ביום מסוים.</div>"	סימן קפט סעיף כה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"אשה שיש לה חשש וסת הגוף המורכב ליום ידוע, מתי אסורה ביום הידוע (ש""ך בנקודות הכסף)<br>ואמר שכן העתיק המחבר מהרשב""א בסימן קפ""ז סעיף י""א (זה מדבר על רואה מחמת תשמיש מחצי שנה לחצי שנה) ואמר שכן כתב בסעיף מח"	אסורה כל העונה	סימן קפט סעיף כה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	זקנה שעברו עליה ג' עונות ולא ראתה בהם האם היא חוששת לוסתה הראשון, ולוסת שאינו קבוע.	לא	סימן קפט סעיף כח		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"בזמננו האם אשה קובעת וסת בימי נדות וזבות (כו""ע)<br>וסת שנקבעה בימי זבה או נידה האם יש לה דיני וסת רק לחומרא או אף לקולא, פרט ש""ך, ותורת השלמים, ומדוע, ולמה משמע מהמחבר ומהרמ""א כמו התורת השלמים (רמז חשוב האם הביאו את הדין שאשה לא קובעת וסת בימי זיבות וימי נדות)"	"כן<br>ש""ך אמר דקביעות זה הוא רק לחומרא כיון דמהדין א""א לקבוע וסת ומה דהחמירו הוא רק לחומרא אבל א""א להקל מכח זה, התורת השלמים אחז דהוא אף לקולא כיון דטעם התקנה כתב הרשב""א שאם אתה מחלק בין ימי נדה לזיבה נמצאת מצריכין ללמוד פתחי נידה וימי זיבה, ומשמע דאין מקום לחלק."	סימן קפט סעיף כח		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הוא השיעור של גיל הזקנה בגמ' איכא בזה מחלוקת ופסק הטור והמחבר כשיטה אחת, באר מה היא.<br>ואיכא אמוראים שחלקו בדעת אותו מ""ד האם צריך שלא תתביש או מספיק שלא תקפיד, כמו מי פסקינן בזה, הביא הב""י בשם הרשב""א והרמב""ם, ואמר הש""ך דמלשון הטור והמחבר משמע אחרת (לשונם אינה חוששת)<br>במחלוקת הראשונה אמר הב""י דהוא מחלוקת של התנאים ר' יהודה ור""ש, אמר הב""י שקי""ל כמו מ""ד מסוים והקשה עליו הש""ך שבערובין כתוב בש""ס הפוך, באר דברים אלו.<br>ועוד אמר הש""ך דקי""ל כמו ר""י כיון דרבא סובר כמוהו, ועוד אמר דר' יהודה ור""ש אלו הם ר' יהודה ור""ש אמוראים"	"איכא בש""ס מחלוקת לר' יהודה הוא כל שחברותיה אומרות עליה זקנה היא לר""ש הוא משקורין לה אמא בפניה מחמת זיקנותה.<br>הביא הב""י מהרשב""א והרמב""ם דמספיק שלא תקפיד, ואמר הש""ך דמשמע מלשון הטור והמחבר דבעינן אף אינה שאינה מתבישת.<br>אמר הב""י שקי""ל כר""ש לגבי ר' יהודה והקשה עליו הט""ז דבערובין אמרינן שקי""ל כרי' יהודה לגבי ר""ש."	סימן קפט סעיף כט		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	אשה שהוחזקה בתור זקנה בכמה ראיות היא עוקרת את חזקת הזקנה שלה<br>מה הדין אי הוחזקה זקנה וחזרה לראות בזמן בעונות קטנות שהיתה למודה לראות לפני שהוחזקה לזקנה (בוסת החודש חזרה ראיה אחת ובוסת ההפלגה חזרה בב' ראיות) האם היא חוזרת לחזקתה<br>מה הדין אי הוחזקה זקנה וראתה והפסיקה 90 יום וראתה והפסיקה 90 יום וראתה, האם חוזרת לחזקתה.<br>מה הדין אי פיחתה והותירה כגון 91 92 93, האם חוזרת לחזקתה	3 ראיות<br>חוזרת לחזקתה כבר בראיה ראשונה<br>חוזרת לחזקתה ויש לה וסת לראות כל 90 יום<br>חוזרת לחזקתה	סימן קפט סעיף ל		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מעוברת לאחר ג' חודשים מהכרת הולד ומניקה כל כ""ד חודש האם קובעת וסת&nbsp; פרט ב' שיטות שהביא הטור (רשב""א, ורמב""ן) וכמו מי פסק המחבר להלכה. <br>.לשיטה שאינה קובעת האם צריכה לחוש לה כוסת שאינו קבוע פרט ב' שיטות שהביא הטור מהרשב""א (סתמא ויש מגדולי המורים) וכמו מי פסק הרשב""א והמחבר<div>האם צריכה לחוש לוסת שאינו קבוע בראיה אחת או צריך ג' ראיות (מבואר באחרונים על הש""ך לעיל סימן קפ""ד סעיף ז)</div><div>בהנ""ל האם צריך לחודש והפלגה ואף לעונה בינונית או שלא צריך לחוש לעונה בינונית (חוו""ד) (רמז הביא ראיה לזה מאשה שיש לה וסת ושינתה לראות בתאריך אחר דאינה צריכה לחוש לעונה בינונית מאותה ראיה, הרב של סדר ג' אמר בשם שבט הלוי שצריך לחוש לעונה בינונית)</div><div>הקשה הב""ח למה פסק המחבר כהרשב""א שהרי הטור הביא את דברי הרמב""ן להורות חומרא כדבריו, הסכים הש""ך עם הדיוק של הב""ח בטור והביא ד' טעמים למה צריך לפסוק כהרשב""א באר מה הם.<br>רמז&nbsp; &nbsp; יש כלל דבמקום שהאחרונים חולקים על הראשונים קי""ל כהאחרונים, האם כלל זה נאמר אף במקום דדברי הראשונים מפורסמים האם הרשב""א בתורת הבית הארוך היה ספר מפורסם (אפ' דשיטתו כתובה אף בקצר אבל נראה דבתורת הבית הארוך מרחיב יותר)<br>הראב""ד והריטב""א מסכמים לדעת הרשב""א<br>במקום שהלכה רופפת ויש מנהג אחר מה הולכים (כתב הריטב""א דהמנהג שלא קובעת וסת)<br>האם וסתות דאוריתא או דרבנן</div>"	"רשב""א אינה קובעת רמב""ן קובעת. כמו הרשב""א שאינה קובעת.<br>הביא בתחילת דבריו שאין צריך לחוש והביא מגדולי המורים שאמרו שצריך לחוש, שצריך לחוש כדרך שחוששת לוסת שאינו קבוע.<br>הכלל דאזלינן אחר האחרונים נאמר רק במקום שדברי הראשונים מפורסמים והכא הרשב""א בתורת הבית האורך לא&nbsp; היה מפורסם ואפשר אי היה רואה אותו הטור היה פוסק כהרשב""א.<br>הראב""ד והריטב""א מסכימים לדעת הרשב""א והוה להו רוב לגבי הרמב""ן<br>אחר המנהג והכא המנהג שלא קובעת וסת<br>דרבנן ומחמת שדרבנ אזלינן בהו לקולא בהרבה מקומות"	סימן קפט סעיף לג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מעוברת משהוכר עוברה ומניקה כל כ""ד חודש האם צריכות לחוש לוסתן הראשון , פרט טור ומחבר, <br>הרמב""ם לא מזכיר דין זה ונראה שלא סובר זאת, וקשה עליו שבגמ' כתוב בעא מיניה ההוא סבא מר' יוחנן הגיע עת וסתה בימי עיבורה מהו וכו' הכא נמי דמיה מסולקין ולא בעי בדיקה, ביאר הרב המגיד ב' אופנים איך הרמב""ם למד גמ' זו באר מהם (רמז טהרות, בדיעבד)<div>מה הדין אי שופעות וראות דם באותן עונות האם צריכה לחוש לוסתה , והאם צריכה לחוש לו מדין וסת שאינו קבוע ככל ראיות דימי העיבור</div>"	"לא<br>או דהגמ' אירי לענין טהרות אבל צריכה לחוש לוסתה כאשה רגילה, או דהש""ס אירי לענין דיעבד אי לא בדקה אבל לכתחליה אסורה בזמן וסתה<div>לא כן</div>"	סימן קפט סעיף לד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"עברו ימי היעבור והנקה, מתי צריכות לחוש לוסתן פרט ג' שיטות רשב""א, גדולי המורין, רמב""ן. (פרט בוסת החודש, ווסת הגוף המורכב והפשוט,&nbsp; ווסת ההפלגה) כמו מי פסק המחבר.<div>לשיטת הרשב""א והרמב""ן מה הדין אי לפני העיבור היה לה וסת לר""ח ואחר העיבור ראתה בכ' לחודש למה חוששת חודש הבא<br>מה הדין אי לא ראתה אחר ר""ח ראשון האם חוששת לר""ח שני ושלשי.<br>פסק המחבר כהרשב""א והקשה עליו הש""ך שצריך לפסוק כהרמב""ן באר מדוע (רמז, הראב""ד סבר כהרמב""ן, ודעת הטור נראה שפסק כהרמב""ן, וסתות דרבנן)<br>הרשב""א בתורת הבית הארוך מדיק כדבריו מהגמ' שכתוב מעוברת ומניקה שהיו שופעות דם ובאות דיין כל ימי עיבורן דיין כל ימי מניקותן דברי ר""מ ור' יהודה רבי יוסי ור""ש אומרים לא אמרו דיה שעתה אלא בראיה ראשונה בלבד, באר איך דיק מזה הרשב""א דלאחר שכלו ימי הסילוק מטמאה מעת לעת וצריך לחוש לוסתן.</div>"	"רשב""א שנגמר ימי היעבור וההנקה צריכה לחוש לוסת הקודמת שלה אפ' שעוד לא ראתה. גדולי המורין אינה צריכה לחוש לוסתה אלא א""כ חזרה לראות בוסתה ואז הוא חוזר כוסת הקבוע דצריך עקירה בג""פ. רמב""ן אינה צריכה לחוש לוסתה עד שתראה ראיה ולא משנה מתי היא תיהיה בזמן שרואה חוששת לוסתה הקודם.<div>הנ""ל הוא בוסת החודש ובוסת הגוף המורכב והפשוט, אבל בוסת ההפלגה אף לרשב""א א""א לחוש עד שתראה ראיה אחת וממנה מונה את ההפלגה שהיתה רגילה לראות לפני וסתה. ולשיטת גדולי המורין בעינן שתראה ב' ראיות ובניהם ההפלגה שהיתה למודה לראות ואז חוזרת לוסתה.</div><div>חוששת ב' חששות לר""ח בתור וסת קבוע ולכ' בחודש מדין וסת שאינו קבוע.</div><div>כן.</div><div>כיון דהראב""ד סבר כהרמב""ן דהוה רבים, ואף מהטור נראה שפוסק כהרמב""ן ובוסתות דרבנן יש להקל.</div><div>דיק דמשמע דיין ימי מניקותן ותו לא וראיה הבאה אח""כ כבר מטמאה.</div>"	סימן קפט סעיף לד		
